פרק 5 - אדום וירוק – תעסוקה הוגנת וכלכלה מקומית מקיימת
מתוך החוברת כלכלה מקומית מקיימת: חוברת המציעה תפיסות וכלים לפיתוח כלכלה מקומית מקיימת.

מאת: גילי ברוך

מה בין תעסוקה הוגנת וכמ"מ?
הבטחת תעסוקה הוגנת המכבדת את העובד היא תנאי חשוב לקיומה של כלכלה צודקת ומקיימת, הן מהבחינה הערכית והן מהבחינה הפונקציונאלית. חשיבותה מהבחינה הערכית נובעת מהעובדה הפשוטה שחיי העבודה מהווים חלק נכבד מההוויה האנושית שלנו. תעסוקה לא הוגנת משמעה פגיעה ביכולת הקיום וההתפרנסות המינימלית של נשים וגברים, ואף מעבר לכך: תעסוקה פוגענית כרוכה לעתים קרובות בפגיעה בכבודם של גברים ונשים וביכולתם לקיים אורח חיים אזרחי פעיל, וכן בחוסר ביטחון תעסוקתי, המונע פיתוח אישי וקהילתי. מהבחינה הפונקציונאלית, העסקה הוגנת תורמת להעברת משאבים לידיהם של תושבים מקומיים, ויכולה לתרום להגדלת כוח הקנייה של תושבים אלו לצריכה מקומית. בנוסף, בזירה הכלכלית ניתן להבחין בהלימה המתקיימת בין צדק חברתי לצדק סביבתי: באופנים בהם פגיעה בזכויות חברתיות משתקפת גם בסביבה. כך למשל, עובדים מוחלשים חשופים יותר מעובדים אחרים לסביבה מזוהמת ולסכנות בריאותיות. מהגרים, נשים ואוכלוסיות מיעוטים המודרים משוק העבודה או שמוצאים עצמם משובצים ברבדים הנמוכים והמנוצלים של שוק העבודה, אינם יכולים להרשות לעצמם להתנגד לתנאי העסקה שכאלה. כמ"מ יכולה על כן להוות אלטרנטיבה למגמות הרווחות בשוק העבודה בימינו, המתאפיין בדפוסים מגוונים של העסקה פוגענית בקרב אוכלוסיות הולכות וגדלות, ולתרום לצמצום פערים כלכליים-חברתיים.

הצורך בפרנסה המכבדת את העובדים ואת סביבתם נכון לא רק לאוכלוסיות פגיעות, אלא גם עבור אוכלוסיות "חזקות" המבקשות להימצא ביחסי העסקה הוגנים יותר – הן משום שהידרדרות יחסי עבודה ופגיעה בסביבה עלולות לפגוע בהמשך גם באוכלוסיות "החזקות" והן משום שכמעסיקים הם מחזיקים בתפיסות ערכיות אנושיות.
אסטרטגיות לקידום תעסוקה הוגנת
בין האסטרטגיות לקידום תעסוקה הוגנת במסגרת כמ"מ נמנות התארגנות עובדים וסנגור למען העסקה הוגנת; סיוע בהשתלבות בשוק העבודה לקבוצות מוחלשות הכרוכות בהתעצמות אישית וקהילתית בתחום הכלכלי; קידום "סחר הוגן" המבטיח את זכויות היצרנים וסיוע בהתארגנות כלכלית המבוססת על סולידאריות חברתית; והתארגנות קואופרטיבית.

האסטרטגיה הראשונה היא העסקה הוגנת ושמירה על זכויות עובדים, ובכלל זה גינוי ציבורי של התנהגויות הפוגעות בכבוד האדם באשר הוא, מאבק בסביבת עבודה פוגענית ושמירה על בריאות העובדים. לקידום זכויות עובדים ועובדות השלכות ישירות על רווחתה החברתית והכלכלית של הקהילה כולה. החקיקה במדינת ישראל מבטיחה לעובדים ועובדות זכויות, אלא שתהליכי הפרטה ומיקור חוץ הרחיבו את מעגל המועסקים, ובעיקר המועסקות, בהעסקה עקיפה. דפוס העסקה זה מאפשר למעסיקים להסיר מעליהם אחריות – דבר המתבטא בהפרת זכויות ובהעסקה פוגענית. נשים הן אוכלוסייה מרכזית הנפגעת מתהליכי ההפרטה של שירותים שהוענקו בעבר על-ידי מדינת הרווחה, כמו גם עולים / מהגרים ופלסטינים-ישראלים. האירוניה במצב עניינים זה הוא שתהליכי הביזור הכרוכים בתהליכי הפרטה יכלו דווקא לתרום לחיזוק הכלכלה המקומית, למשל במקרים של עמותות המעניקות שירותי רווחה שיתנו העדפה לעובדים מקומיים ולרכש מקומי. ניתן אף לצפות שעמותות מסוג זה יהיו "מקומיות", דהיינו, כאלה שמכירות את האוכלוסיות והמאפיינים המקומיים ומותאמות להם יותר מאשר גורמים ארציים ו/או מדינתיים. בשוק התעסוקה, כפי שהוא כיום, יש לאכיפה אזרחית, למחויבות עצמית ולהתארגנות עובדים תפקידים מרכזיים בהבטחת העסקה הוגנת ומכבדת.
אסטרטגיה שנייה היא השתלבות בשוק העבודה באמצעות יזמות המבוססות על כלכלה סולידרית ומותאמת: השתלבות בשוק העבודה המקיים מושג באמצעות הכשרות מקצועיות וקבוצות העצמה אישית, שמכוונות לפעילות עסקית המותאמת לתפיסות נורמטיביות ולצרכים ייחודיים של האוכלוסיות השונות. כמ"מ מכירה בצורך בגמישות ובריבוי צורות ומסגרות עבודה למול צורות התעסוקה בשוק העבודה ה"נורמטיבי". תעסוקה מותאמת היא תעסוקה הלוקחת בחשבון הרגלים, מסורות וצרכים תרבותיים וקהילתיים כמו גם סביבתיים: שעות עבודה המותאמות לאקלים, למסגרות תמיכה בילדים ולכישורים ולמיומנויות הקיימים בקרב הקהילה. דוגמה לכך הוא

מיזם קייטרינג "אל סנאבל" בעיירה הבדואית חורה.
חשוב לחדד שבשונה משוק העבודה המוגמש המאופיין בריבוי עובדי קבלן, השאיפה היא לקיים תעסוקה העונה על הצרכים ותנאי החיים של האנשים. כך למשל, הנשים החברות בפרויקט "המבשלות של ירוחם", יכולות לקיים את פעילותן הכלכלית ולקבל קבוצות סועדים באופן המאפשר להן להמשיך למלא תפקידים משפחתיים ואחרים. נשים אלה לא יכולות להשתלב בשִגרת עבודה הכוללת עבודה במשמרות או פתיחת עסק הדורש נוכחות יומיומית. יתר על כן, כמ"מ מזהה מאפיינים אלה כיתרון וכמקור עצמה ייחודי ולא כבעיה המונעת מנשים אלה להשתלב בכלכלה המקומית. באופן כללי המקומיות והקהילתיות מתגלות בהקשר זה כמקור לעצמה כלכלית משמעותית: מהסדרי תמיכה הדדיים בלתי פורמאליים (קייטנות הורים, מטבחים קהילתיים) ועד לקואופרטיבים רשומים – ביסוד ההתארגנות עומדת סולידריות מקומית המתורגמת לשיתוף פעולה בעל ערך כלכלי.

קייטרינג אל סנאבל בחורה
מיזם קייטרינג "אל סנאבל" בעיירה הבדואית חורה מדגימה יפה יזמה המבוססת על כלכלה סולידרית ומותאמת. מפעל הקייטרינג הוא מיזם חלוצי, הראשון מסוגו במגזר הערבי. הוא קם מתוך מטרה להעצים את אחת מהקבוצות המודרות ביותר בחברה הבדואית – אִמהות חד-הוריות. המפעל מאפשר לאותן נשים לתמוך כלכלית במשפחותיהן, אשר לרוב תלויות בהן באופן מוחלט. הפרויקט הוא יזמה של אג'יק, המרכז הערבי-יהודי לשוויון, העצמה ושיתוף, אגף של מכון הנגב לאסטרטגיות של שלום ופיתוח. הוא החל לרקום עור וגידים ב-2008, על רקע החלטה ממשלתית לקיים מפעל הזנה במסגרת מערכת החינוך בישראל עבור תלמידי החינוך היסודי.
המיזם מכשיר את הנשים בהפעלת המטבח שעתיד להפוך בסופו של יום לקואופרטיב בניהול עצמי. המפעל מספק לילדי היישוב מעל ל-3000 מנות חמות ביום. יתרונו של המפעל בהיותו פרויקט קהילתי אשר מנוהל ומתופעל על-ידי תושבי חורה, והרווחים מפעילות המפעל מושקעים במיזמים קהילתיים חדשים ביישוב. כפרויקט המבטיח ביטחון תזונתי – מזון בריא, טעים וטרי לילדי היישוב – הוא מקיים ומפרנס את שתיים עשרה משפחות הנשים העובדות במפעל בצורה ישירה, כשלצִדן פועלים עוד כחמישה עשר ספקים מקומיים שעברו תהליכי הכשרה ואישור, דבר שיאפשר למשפחות רבות לחיות ולהתפרנס בכבוד.

אסטרטגיה שלישית היא הבטחת תנאי העסקה הוגנים במסגרת סחר הוגן. סחר הוגן (Fair Trade) הוא שם כולל לתנועה חברתית רחבה השואפת לעודד תשלום מחיר הוגן על-ידי צרכנים, כאשר חלק מתשלום זה מגיע בסופו של יום לידי היצרנים עצמם. סחר הוגן קובע מחיר מינימום שמכסה את הוצאות הגידול שחייבים לשלם ליצרן אפילו אם מחירי השוק נמוכים יותר, והקפדה על תנאי עבודה ותשלום חלקי מראש. כל זאת, במטרה לצמצם את פערי התיווך המאפיינים את שיטת המסחר המכונה "סחר חופשי" אשר מונהגת על-ידי תאגידים בינלאומיים ואחרים לטובת היצרנים הקטנים. הסחר החופשי, למרות המשתמע משמו, הוא גישה אידיאולוגית הגורסת כי לשם רווחים "כל האמצעים כשרים", והמובילה, לעתים קרובות, ליחס לא הוגן למגזר היצרני – פועלי החקלאות והתעשייה – יחס המתבטא בשכר נמוך משכר המינימום המקומי, איסור על התארגנות באיגודי עובדים, שעות עבודה מרובות ולפעמים אף פגיעה בבריאות העובדים. שיטת הסחר ההוגן נותנת ליצרנים אפשרות למחייה הוגנת תוך שמירה על אורח חייהם.

אחת מדרישות התקן לסחר הוגן הוא שתהליך הייצור יתרחש בהליך המשתף את בעלי העניין השונים, ובעיקר את העובדים, בתהליכי קבלת ההחלטות, כדי להבטיח תנאי עבודה הוגנים ואת השתתפותם של כל היצרנים בהחלטות הנוגעות לתהליך הייצור. ארגוני ההפצה והתקנים של הסחר ההוגן מעודדים את היצרנים לספק לכל חבריהם הטבות בריאות, טיפול בילדים ואפשרות להלוואות. בנוסף מעודדים את היצרנים להשקיע חלק מרווחיהם בחזרה בקהילותיהם ועל-ידי כך לצמצם את הדליפות מהדלי: להבטיח שמשאבים המגיעים מקונים ומקרנות, וגורמים חיצוניים אחרים התומכים במיזמים שכאלה, ימשיכו "להסתובב" בקהילה.

עקרונות הסחר ההוגן הם:
  • יצירת הזדמנויות ליצרנים מעוטי יכולת כלכלית שנדחקו לשוליים על-ידי מערכות הסחר הרגילות: באמצעות סיוע כספי בכדי להתגבר על מכשולים ראשוניים בדרך לעצמאות וחוסן כלכלי, מתן הדרכה מקצועית (לדוגמה בגימור, תִמחור ושיווק מוצרים), ועוד.
  • שקיפות ודיווחיות: ניהול ויחסים עסקיים שקופים כדי לאפשר מסחר הוגן ומכובד.
  • הוגנות בתנאי ההעסקה ובכלל זה שכר הוגן, חיסכון לעת פרישה ותנאים סוציאליים.
  • יצירת עצמאות אצל היצרנים.
  • שוויון מגדרי.
  • שמירה על הסביבה: שימוש בטכנולוגיות בנות קיימא שאינן מזיקות לסביבה.
בעולם, ניתן למצוא מספר מוצרים גדל והולך ממגוון תחומים כגון ביגוד, הנעלה, מזון, אומנות, ריהוט ועוד, הנושאים את התווית העולמית המאשרת כי הליכי הייצור, התיווך והמכירה הקמעונאית של המוצר עומדים בתנאי התקן של סחר הוגן (תנאים אשר נוסחו בהתאם לעקרונות היסוד הנ"ל). בבריטניה מוצרים כאלה נמכרים במדפי רשתות קמעונאיות גדולות, כגון מארקס אנד ספנסר ועוד.
גם בישראל צומחת מודעות לסחר הוגן. בשנת 2002 החלה עמותת "פעולה ירוקה" לפעול בשני מישורים לקידום סחר הוגן בארץ: קמפיין חברתי ושיווק מוצרי סחר-הוגן. מטרת הפרויקט הייתה העלאת מודעות הציבור ליחסי הכוחות בסחר העולמי והשלכותיהם על זכויות-אדם, זכויות עובדים והמאזן האקולוגי, תוך הצעת אלטרנטיבה משמעותית - לאתר סחר הוגן של פעולה ירוקה. . דוגמאות אחרות היא עמותת "סינדיאנת הגליל", המעסיקה נשים פלסטיניות-ישראליות ויהודיות, ומייצרת ומשווקת מוצרי סחר הוגן כמו שמן-זית ודבש,וחנויות סחר הוגן של ארגון "אחותי" (בקופסה).
חנויות סחר הוגן של "אחותי"

שתי החנויות שפתח ארגון "אחותי" בתל אביב ובאבו-גוש פועלות על פי העקרונות הבין-לאומיים של סחר הוגן, שהותאמו על-ידי הארגונים החברתיים למציאות הישראלית. המוצרים שנמכרים הם: ידידותיים לסביבה; נוצרו בתנאי עבודה הוגנים ומכבדים; חלק הארי מרווחי המכירות יחזור ליצרניות וליצרנים; לא נוצרו באמצעות עבודת ילדים; מחיריהם נגישים והוגנים לצרכנים; מכירתם מאפשרת להעלות על נס את אותן תרבויות ומסורות שהודחקו לשוליים השקופים, כמו התרבות והמסורת האתיופית, המזרחית, הבדואית והערבית. לדברי שולה קשת, מנהלת "אחותי": "שלא כמו במדינות אירופה וארצות הברית, שבהן מייבאים מוצרי סחר הוגן ממדינות העולם השלישי, אצלנו אנו מתעקשות דווקא להציג ולמכור מוצרים של יצרניות ויצרנים מקומיים, שהכלכלה והחברה הישראלית עוד לא הכירה בסגולתם ובאיכותם. 'אחותי – חנות סחר הוגן' מאפשרת לציבור להכיר מקרוב את אותן תרבויות ומסורות, לפגוש ולקנות מוצרים יפהפיים ואיכותיים שכולם עבודת יד ולדעת כי כל קנייה כזו מחזקת את הכלכלה המקומית ומאפשרת ליצרניות מהפריפריה להרוויח מעבודתן. רוב המוצרים בחנות נוצרו על-ידי נשים, כי ציבור הנשים בישראל הוא שנפגע במידה הגבוהה ביותר מהמשבר הכלכלי ומהשיטה הכלכלית הקיימת". לאתר חנויות "אחותי"

אסטרטגיה רביעית לקידום תעסוקה הוגנת היא התארגנות קואופרטיבית. בשונה מהאסטרטגיה של שמירה על זכויות העובדים, שנועדה להפוך את שוק התעסוקה הקיים להוגן יותר, התארגנות קואופרטיבית מחוללת שינוי מבני יותר שבו השליטה בתנאי העבודה וההעסקה עוברת לידי העובדים (בהנחה שכל העובדים הם גם חברי הקואופרטיב). נושא ההתארגנות הקואופרטיבית נדון בהרחבה בפרק 4 בחוברת זו, תוך הדגשת תרומתה לכמ"מ. בהקשר זה חשוב להדגיש את הפוטנציאל הגלום בקואופרטיב לחבר בין כמ"מ לתעסוקה הוגנת.

דילמות בקידום תעסוקה הוגנת בכלכלה מקומית
יחד עם ההבנה לגבי המרכזיות של תעסוקה הוגנת ומותאמת לקידום כמ"מ, צפות ועולות מספר דילמות ביישום האסטרטגיות הנ"ל במורכבות של ההקשר המקומי. דילמה אחת אותה אנו פוגשים במציאות נוגעת למצב שבו העסקה הוגנת, דהיינו, שכר עבודה על פי חוק, זכויות סוציאליות וכדומה, מתגלה כיקרה יותר ובמקרים רבים היא הדבר הראשון עליו מוותרים יזמים מקומיים – בעיקר בעסקים הנמצאים בתחומי פעילות כלכלית המתבססים על עבודה זולה, עובדים זמניים או חברי משפחה שאינם נתפסים כ"שכירים". פעמים רבות, עסק קטן, בעיקר כשהוא נמצא בשלבי הקמה, ייטה "להגמיש" את שכר העובדים שלו כדי להתמודד עם רווחים נמוכים. העובדים, מצִדם, יעדיפו להרוויח מעט על פני העדר כל הכנסה. יתר על כן, מנגנוני ניטור ואכיפה הקיימים כדי להגן על עובדים, אינם מופעלים במסגרת עסקים קטנים ומקומיים, הן משום התפיסה שהעסק הקטן הוא מעין "בית" והן משום שעבור המדינה עסק קטן הוא קטן מדיי לטיפול.

דילמה נוספת נוגעת לשאלת ה"יחסיות התרבותית" ולאופן שבו מוגדרת הוגנות בכלל ותעסוקה הוגנת בפרט בקרב קהילות ותרבויות שונות. שאלה זו עולה באופן בולט במקרה של תעסוקת נשים. מכיוון שכמ"מ צומחת מתוך "המקומי", היא מקדמת תעסוקה מותאמת לאוכלוסיות המקומיות תוך שהיא מבססת ומקדמת תרבות מקומית. אלא שתעסוקה מותאמת עלולה לעתים קרובות לשחזר דפוסי אפליה ודיכוי. כך למשל, יש הטוענים שמסגרות המכוונות להעצמה כלכלית של נשים מתמקדות בעבודות נשיות מסורתיות כמו בישול ומלאכת יד הגורמות לשחזור מיקומן של נשים בבית ומחוץ למרחב הציבורי. כך, דווקא מהלך המכוון למותאמות פוגע בהוגנות, ואינו יוצר לנשים אפשרויות חלופיות למרחב המטבח והבית לשם התפתחות כלכלית ואישית.

דילמות אלו ואחרות מראות כי החיבור בין תעסוקה הוגנת וכמ"מ אינו פשוט. יחד עם זאת, ראינו כי יש הצדקות ערכיות ופונקציונאליות לשילוב תעסוקה הוגנת כעקרון מנחה בכמ"מ. העסקה הוגנת היא חלק מכמ"מ משום שלא ניתן לפתח פעילות כלכלית מבלי להכיר בזכותם של העושים במלאכה לחיים הוגנים ומקיימים. יתר על כן, הבטחת רמת הכנסה נאותה היא תנאי להבטחת איכות חיים. תשלום שכר הוגן מבטיח את היכולת של חברי קהילות לקחת חלק בפעילות הכלכלית: לייצר ולצרוך וכך להניע את גלגלי הכלכלה המקומית. רק התפרנסות הוגנת תבטיח את השתתפותם של תושבים בחיים הכלכליים והקהילתיים באופן שיבטיח חוסן קהילתי, כלכלה תוססת לכמה שיותר אנשים והתנהלות סביבתית נבונה. בסופו של יום, הבטחת תעסוקה הוגנת היא גם חלק מתפיסת עולם הומניסטית המכבדת את האדם, מעודדת את היצירתיות שבו ושמה על נס את האוטונומיה שלו לקבל החלטות הנוגעות לחייו ולרווחתו – הנחות מוצא מרכזיות לתפיסת הפיתוח העוברת כחוט השני בתכנים הנדונים בחוברת זו.

 לקריאת פרקים נוספים מהחוברת:

מבוא: כלכלה מקומית מקיימת – עבור מי ועבור מה/ מאת: דר' גילי ברוך וערן בוכלצב

פרק 1 - מיפוי ברוח כלכלה מקומית מקיימת / מאת: מתן יעקב גולן

פרק 2 - רישות ועבודת תכלול / מאת: אורי פינטו

פרק 3 - מקומה של מנהיגות בגישת הכלכלה המקומית המקיימת / מאת: יצחק (קיקי) אהרונוביץ

פרק 4 - התארגנות קואופרטיבית

פרק 5 - אדום וירוק – תעסוקה הוגנת וכלכלה מקומית מקיימת / מאת: דר' גילי ברוך

פרק 6 - מימון והתנהלות פיננסית אלטרנטיבית במסגרת כלכלה מקומית מקיימת / מאת: ערן בוכלצב

פרק 7 - קידום כלכלה מקומית – הצעות למדיניות / מאת: גליה פיט

פרק 8 - מדדים חלופיים לפיתוח / מאת: ערן דורון

 

 לקריאת החוברת במלואה בפורמט PDF





כלכלה מקומית מקיימת
הרשמה לעדכונים
תחומי פעולה נוספים
מאמרים אחרונים
השותפים שלנו
שתיל - הקרן החדשה לישראל, דרך חברון 60/107 באר שבע | טלפון: 0732-445422 | דוא"ל: Galib@shatil.nif.org.il
כל הזכויות שמורות | מופעל על ידי מגוון אפקט