תשוקה ורכש - הקשר בין רכש ציבורי מקומי, ריכושיות, והבחירות הקרבות

שתיל יחד עם שורה של גורמים וארגונים יצאו בשבוע שעבר לדרך במהלך שנועד לקדם את נושא הרכש המקומי. במפגש  מצאנו שותפים לתשוקה לנושא הרכש המקומי בכלל והציבורי בפרט.  תשוקה ורכש? לא ממש הולך ביחד…  עוד לא ראינו תוכנית ריאליטי בנושא רכש ציבורי, וכשמצביעים על הקשר שיש לרכש עם סוגיות נוספות – כמו לסוגית הריכוזיות במשק, אזי הרתיעה אף גוברת.  השורה התחתונה: כשרכש לא סקסי, וריכוזיות נשמע מפחיד (כלכלה זה רק למומחים…), הסיכויים להפוך אותו לנושא לדיון ציבורי ושינוי מדיניות – נראים קלושים.

נקדים ונאמר שאנו  מודעות לדילמות והמורכבויות שיש למהלכי רכש – הפעם בחרנו לבחון את הפוטנציאל בקידום הנושא דווקא בזמן הזה – ערב בחירות

אולם, הבחירות המתחממות באופק מחייבות אותנו לדרוש התייחסות מחויבת יותר לנושא, לפחות מצד פוליטיקאים ומקבלי החלטות, שהרי מתבקש  בתקופת בחירות לדרוש דין וחשבון מאלו המבקשים מאיתנו לבחור בהם כנציגנו – נציגי הציבור. הבחירות יכולות להיות הזדמנות להסביר ולהזכיר להם ש:

  1. רכש ציבורי נעשה בכספי ציבור ולכן עליו להיות מכוון, בראש ובראשונה, לטובת הציבור ולא לכיסם הפרטי של "ריכוזיים", שבאופן לא מפתיע גם אינם מקומיים.
  2. היקף הרכש הציבורי הוא ענק וככזה הוא יכול להוות מנוע משמעותי לפיתוח כלכלי לטובת העסקים הקטנים בנגב.

הסיכויים של עסקים קטנים ובינוניים מקומיים להתמודד על מכרזים ציבוריים (רשויות מקומיות, גופי ממשלה, מקורות, חברת חשמל, מוסדות אקדמיה וגופים אחרים הכפופים לתקנות המדינה) הם אפסיים. כך למשל בתחום אספקת השירותים, המדינה מוציאה מכרזי מסגרת המנוהלים על ידי מנהל הרכש הממשלתי במשרד האוצר, והחברה למשק וכלכלה המאפשרים השתתפות של חברות גדולות, בעלות פריסה ארצית, מערכת הפצה ויכולת לספק כמויות גדולות בלבד. בין הזכיינים לא מפתיע למצוא חברות כגרפיטי (בבעלות IDB בשליטת נוחי דנקנר) בתחום הציוד המשרדי, או אלדן ושלמה SIXt כזכיינים בתחום השכרת הרכבים. נוצר מצב  שרשויות מקומיות גם מעוניינות לרכוש מספקים מקומיים, ועל ידי כך לתרום לכלכלה ולפרנסה של התושבים, כי פיתוח העסקים המקומיים מאפשר הגדלת מקור ההכנסה של הרשויות דרך ארנונה, צמצום הוצאות מחלקת הרווחה ועוד, ולמרות כל הטובות שיכולות לצמוח, רשויות מקומיות מוצאות עצמן מסונדלות.

3.  הסנדל יוצר מעגל: העסקים המקומיים נשארים קטנים, אם הם בכלל שורדים, מתקשים לשפר את איכותם, והגדולים – ממשיכים לגדול. מדובר בסכומים גדולים שזורמים מהקופה הציבורית לבעלי הון"ריכוזיים". יתר על כן, רוב הגידול והרווחים זורמים אל מחוץ לנגב, לאותם איי ריכוזיות.

האם הבחירות יכולות להיות הזדמנות לשינוי?- שינוי שירחיב את מרחב ההזדמנויות של העסקים המקומיים ויפתח את הכלכלה המקומית וגם יתמודד עם בעיה כלכלית-מבנית לאומית – הריכוזיות.

במילים פשוטות, המדינה כרגולטור צריכה לתת העדפה לעסקים קטנים ובינוניים מקומיים במכרזי רכש מקומי. איך? מכרזים ציבוריים יכולים להיות מפוצלים וצריכים לכלול הגדרות העדפה מחייבת. המדינה לא צריכה להתפשר – לא על האיכות ולא על הבטחת העסקה הוגנת על ידי עסקים אלה. לצד השינוי במכרזים, המדינה צריכה לתקצב ולממן את התנאים הנלווים להצלחה של העסקים הקטנים והבינוניים: כפי שהיא בונה מסלולי אשראי לעסקים גדולים, מעודדי יצוא למשל, כך גם עליה להגביר ולהנגיש אשראי מותאם. חשיבה פתוחה באמת תגרום לעידוד ותגמול שיתופי פעולה בין עסקים הפונים למכרזים, מה שיעזור להם להתמודד עם מכשול הגודל, וקואופרטיבים.

שחרור הסינדול אולי לא יהפוך את נושא הרכש ליותר סקסי אבל בהחלט יתרום לכלכלה המקומית, לתעסוקה ופרנסה ראויה לתושבי הנגב. מה דעתכם?

 

דר' גילי ברוך, עירית פורת



כלכלה מקומית מקיימת
הרשמה לעדכונים
תחומי פעולה נוספים
מאמרים אחרונים
השותפים שלנו
שתיל - הקרן החדשה לישראל, דרך חברון 60/107 באר שבע | טלפון: 0732-445422 | דוא"ל: Galib@shatil.nif.org.il
כל הזכויות שמורות | מופעל על ידי מגוון אפקט