החזון התיירותי של מעוז ינון
אחרי שהרצה בוועידה הגלובאלית לעסקים חברתיים במקסיקו סיטי, בשיטת הפאצ'ה-קוצ'ה (20 שקופיות-20 שניות) הגיע להרצות בפני פורום רכזי תיירות של הרשות לפיתוח הנגב. 
ההרצאה התקיימה במסגרת תהליך לפיתוח תיירות מקומית "חוצת נגב" בהנחיית רן וולף, תכנון עירוני וניהול פרויקטים, יחד עם רונית שלח-מורטון, פרויקט כלכלה מקומית מקיימת, שתיל.

כל יזם צריך שתהיה מאחוריו משפחה תומכת.

אחרי ניסיון חיים כתרמילאי בארץ ובעולם, התפתחה בי ההבנה שהתרמילאים הם המאמצים הראשונים של יעד תיירותי חדש. הם אלה שמגלים עולמות, את הגסט האוס המיוחד, את האירוח המשפחתי החווייתי, וקל לפנות אליהם כשרוצים להשיק מוצר תיירות חדש.

הם אמנם לא משקיעים הרבה כסף, אבל כל הכסף שהם משקיעים נשאר לטובת הכלכלה המקומית. במכולת, בהשכרת אופניים, במסעדה משפחתית ועוד. התיירים גם יוצרים אינטראקציה המעשירה את תושבי המקום. ראיתי איך סביב גסט האוס בכפר הכי נידח מתפתחים עסקי לוויין, שיוצרים ערך, העשרה וגאווה מקומית.

לאחר שטיילתי בשביל ישראל החלטתי לפתח גסט האוס לאורך השביל.

אני מאמין בתעשיית התיירות. זוהי התעשייה הגדולה בעולם, 9% מהתל"ג העולמי. 1 מתוך 11 אנשים בעולם עובד בתיירות או עסקים המתפתחים סביבה. זהו כוח כלכלי עצום. בארץ המספרים הם רבע מהנתון העולמי, אך הפוטנציאל התיירותי הוא עצום, והוא יכול לייצר עוד חצי מיליון מקומות תעסוקה.

החלטתי שאני רוצה לפתוח את הגסט האוס שלי בארץ, לאורך שביל ישראל וביישוב ערבי. יהודים וערבים בקושי נפגשים זה עם זה בגובה העיניים. שתי הקהילות חיות בנפרד זו לצד זו. בעיני יחסי יהודים ערבים זאת הבעיה הכי גדולה בארץ, ואם נצליח ליצור אינטרס משותף סביב התיירות המקום יהפוך למוקד משיכה וייווצר מפגש בלתי אמצעי בין יהודים וערבים. כך החלטתי שאני מקים עסק חברתי בנצרת.

נצרת זו העיר הערבית הגדולה בישראל חיים בה מעל 80 אלף איש. עיר עתיקה מדהימה, ובעלת משמעות דתית עבור הנצרות. נצרת הייתה משנת 1948 ועד תחילת שנות התשעים המרכז הכלכלי פוליטי תרבותי של ערביי ישראל. בעיר העתיקה של נצרת ניתן לראות מסגדים, כנסיות, בתי אפנדי, מבנים עתיקים ועוד. הבעיה שלאחר שנות התשעים הפכה נצרת לעיר מתה. מתה מהרבה מאוד בחינות, ומהרבה סיבות. רבים מהתושבים עברו מהעיר העתיקה לשכונות מודרניות עם תשתיות חדשות, האורבניזציה של הכפרים סביב נצרת נטרלה מנצרת את מקומה כעיר מרכזית, התושבים והעסקים נשאבו החוצה והותירו את העיר העתיקה ריקה מקונים. גם האינתיפאדה השפיעה לרעה. הגליל עדיין חי את אוקטובר 2000, רבים מהיהודים הפסיקו להגיע לנצרת, וגם כשמתחיל להבנות אמון, אחרי כל מלחמה צריך להתחיל הכל מחדש. נוסף לכך הרשות המוניציפאלית מתנהלת ב"כיבוי שריפות" מתקשה לייצר חזון לעיר ופורום כלכלי שיפעל לחיזוקה. לפני מספר שנים הגיעה השקעה ממשרד הכלכלה תחת התכנית "נצרת 2000" לשיפור תשתיות, כבישים, ביוב ומים, אך הייתה זו מכת מוות לעיר. עבודות התשתית נמשכו מספר שנים, ולאט לאט אנשים הפסיקו לבוא לעיר העתיקה, שינו את הרגלי הצריכה שלהם, והשוק שהיה עד אז לב העניין של העיר, ונאמר עליו שהוא אחד השווקים היפים בישראל, עומד היום שומם. כל חנויות השוק סגורות, אין יוצא ואין בא. חצי מיליארד שקל הושקעו בשוק אבל הכסף לא הגיע לידיהם של היזמים. הרשויות יודעות להשקיע בתשתיות אבל לא באנשים, ביזמים המקומיים. צריך חזון ואסטרטגיה לטווח ארוך כדי להחיות אותו.

ב-2004 החלטתי לפתוח את פאוזי עזר אין. פאוזי עזר הוא הבעלים המקורי של הבית, וכשפניתי לבת שלו, והצגתי בפנייה את הרעיון היא ביקשה לדעת אם אני רציני, ולאחר מכן נתנה לי את מפתחות הבית ואחלה לי בהצלחה.



החלטתי שאני רוצה להקים גסט האוס כמו הגסט האוס שישנתי בו. יש חדרי דורם גדולים בעלות נמוכה יחסית, ויש חדרים פרטיים עם מקלחת ושירותים, אבל אין טלוויזיות. אנחנו רוצים לעודד אינטראקציה של המתארחים בינם לבין עצמם ובינם לבין המקום. שידברו עם אנשי הצוות, עם תיירים אחרים או יסתובבו בעיר. הקפדנו על חללים משותפים ומזמינים, ומטבח משותף עם מגוון סוגי תה, שייתן לתיירים הרגשה של בית.

זהו בניין יפה עם תקרות עגולות ורצפות שיש. כל חדר שונה מהשני. יצרנו מודל של תיירות אחראית המעצים את הקהילה המקומית. בעקבותינו שבע משפחות פתחו בתי הארחה, ובשנה הקרובה יפתחו עוד 5 משפחות. כיום ניתן לראות בעיר שלטים המפרסמים את בתי הארחה, שלטים שלא היו בעבר. אנחנו מעודדים אינטראקציה ישירה בין התיירים ובעלי העסקים. אנחנו מאמינים שדולר עם אפס טיווח המגיע לתושב המקומי משפיע הרבה יותר מחצי מיליארד שיגיע מהממשלה או מפילנתרופ כזה או אחר, כי במקרה זה הכסף לא מגיע לאנשים עצמם, ולא מיטיב עימם, והם כבר מיואשים מחוסר ההצלחה של התקציבים לחלחל, ולהגיע לאנשי המקום.

כל יום יוצא מהקבלה של האכסניה סיור חינם. הנכדה של פאוזי מספרת את הסיפור של המקום, שנותן הבנה והסתכלות אחרת. הסיור לא כולל ביקור בכנסיה ובמסגד אלא בעסקים הקטנים, הצדדיים, אלו שפחות מוכרים ופחות משולטים. אנחנו מייצרים לתייר את תחושת ביטחון, שזה בסדר להסתובב במקום, מייצרים אינטראקציה ובונים קואליציה עם העסקים הקטנים. החיבור המקומי חשוב לנו כי זהו חלק מהחזון, ומסייעו לשרידות היומיומית של העסקים.

זכינו בהמון פרסים, ובין היתר פרס Responsible Tourism. הרעיון של תיירות אחראית הוא, שהמרוויח העיקרי מהתיירות צריכה להיות הקהילה המקומית, ו"על הדרך" גם התייר נהנה ממוצר איכותי יותר. זה נכון בעיני לא רק לתיירות אלא בכלל לעולם העסקים. עסק שלא יראה את הקהילה שלו אל מול עיניו לא ישרוד. זוהי כלכלה מלמטה למעלה, המצליחה לייצר שינוי בלי השקעות ממשלתיות בלי מענקים ובלי תרומות, האתגרים רבים מנשוא, אבל הדבר אפשרי.

ג'יזס טרייל– שביל הליכה
פיתחנו שביל הליכה בשם ג'יזס טרייל, שהולכים בו מידי שנה 5000 איש, בעלות של 1000 ₪ לאדם, להליכה של מספר ימים, אירוח וארוחות.
הפיתוח של השביל כלל שלושה עקרונות, הראשון שהשביל יעבור בכמה שיותר אתרים משמעותיים בחייו של ישו, השני שהשביל יעבור בתוך היישובים עצמם, ויפתח את הכלכלה המקומית, ועקרון שלישי, שהשביל יהיה במסלול הליכה טוב ומעניין.
הוצאנו מפה המיועדת לתייר, בשפה האנגלית עם מיפוי של אתרים היסטוריים, מקומות הלינה ומסעדות לאורך השביל, ואנו מעודדים את התייר לצרוך את השירותים המוצעים.

ILH– התארגנות האכסניות הפרטיות (איגוד ההוסטלים הישראלי)
תפיסת הפיתוח שלנו היא לא לגדול ולהתרחב, אלא לשכפל מודלים מוצלחים במקומות אחרים. סביב החשיבה להביא עוד תיירים, ולייצר סטנדרטיזציה של אכסניות פרטיות הקמנו את איגוד אכסניות הנוער העצמאיות ILH. 

אנחנו פונים לתיירות חוץ, הם הקהל הראשוני שמייצר אפקט, חי ברשתות חברתיות, כשמתבגר יבוא לישון בחדרים משודרגים. תיירות עצמאית זה הבסיס של יעד תיירותי בר קיימא. ההשפעה של התרמילאי הולכת וגדולה לאורך השנים.

ILH כוללת של 34 הוסטלים ברחבי הארץ, יש סטנדרטיזציה של המחירים ושל השירות. כל חצי שנה מקיימים סדנת יזמי הוסטלים. הסדנא נותנת כלים מעשיים, ויוצרת קהילה בין היזמים ובין עצמם. היזם הוא מאוד בודד, כשאתה נותן לו תמיכה זה נותן לו הרבה כלים להעצמה.

אברהם הוסטל
יצרנו שותפות של חמישה שותפים והקמנו את אברהם הוסטל בירושלים. המודל הוא להביא את ההוסטלים האירופאיים למרכז ירושלים. הקמנו את האכסניה הפרטית הגדולה בארץ 260 מיטות. זכינו בהרבה פרסים. צריך חזון מרחיק לכת. החלום להקים רשת אכסניות במזרח התיכון – אברהם אבינו, האב המשותף הנווד הראשון במזרח התיכון. אנחנו מאמינים במזרח התיכון. השלב הבא אברהם הוסטל תל אביב, שאמור להיפתח בשנה הבאה. מתקדמים בחזון ומקווים שהמזרח התיכון לא יפגר אחרינו.

אברהם טורס – חברת נסיעות
הקמנו את אברהם טורס כדי לספק תשתיות לטיולים בארץ. הרבה מטיילים שמטיילים לבד רוצים לטייל יחד עם אנשים אחרים. הקמנו חברת נסיעות במחירים עממיים. אנו מפעילים שלושה מיניבוסים בכל הארץ. מוציאים סיור לפטרה דרך ירושלים בשיתוף פעולה עם חברה ירדנית. מקיימים הרבה פעילויות להנגיש אתרים יותר בעייתיים עבור התייר העצמאי, כאלו שמורכב להגיע אליהם בתחבורה ציבורית. כיום זוהי מחלקה נפרדת המייצרת 35% מההכנסות של אברהם הוסטל.

איכות השירות
תעשיית התיירות היא תעשייה שירותית בבסיסה. מי שלא מכוון כדי לעשות טוב לאחרים, אז זה לא בשבילו.

טריפ אדוויזר - אנחנו חיים את הביקורות יום יום. כל הצוות קורא ביקורות חיוביות ושליליות. אנחנו חיים את הפידבק של האורחים שלנו. כיום מי שלא נותן שירות טוב לא מחזיק מעמד. חלק מהשירות הוא גם כל הזמן להיות מסוגל להציע משהו חדש, לא לקפוא על השמרים, וללכת עד הסוף עם מה שמאמינים בו. דוגמה לשירות, סיור חינם, עבורנו לא עלות גבוהה, אבל משתלם חווייתי ומשדרג את החוויה לתייר.

ארוחת הבוקר באברהם הוסטל כלולה במחיר. ובסוף האורחים שוטפים את הכלים. ונוצרה בינינו השותפים אי הסכמה לגבי זה. אני מאמין שצריך לתת לאורח תחושה שהוא תורם ומועיל. אני לא בא להיות חוטב העצים ושואב המים שלו, אני עושה בשבילו אבל אני רוצה שגם האורח ייקח חלק.

פיתוח תיירות מקומית בנגב
צריך בנגב לעשות הבחנה בין תיירות נכנסת ותיירות פנים. אני מתמחה רק בתיירות נכנסת ורק בתיירות עצמאית, לא של קבוצות.

אחד הדברים הוא לייצר מוצר איכותי לתייר, הן לאגד עסקים קיימים תחת מוצר תיירותי אחד, כמו המפה שהוציאו לי בלוט ויואש לימון מה- green backpackers. הבעיה שאם משרד התחבורה לא יאפשר חופשי יומי בתחבורה הציבורית, וחברות האוטובוסים לא יאפשרו להעלות אופניים המוצר לא יהיה אטרקטיבי. זו דוגמה של מוצר תיירותי יש מאין על בסיס תשתיות קיימות, שכיום תקוע, כי לא אטרקטיבי מספיק, ואלו בעיות שצריך לפתור. לשם הנגב צריך ללכת. למוצרים תיירותיים הוליסטיים.

חייבים להשקיע בתיירות נכנסת. היא אמנם כיום במשבר גדול, אבל ממנו אפשר רק לגדול, להתפתח, ולהשיק מוצרים חדשים. צריך לייצר רשת ביטחון לתיירות נכנסת. כמו הקרן שמגנה על החקלאים. לחבר את הנגב "לנמלי" הכניסה לארץ. לתל אביב וירושלים. לחשוב איך אני מגיע לתייר ובונה לו תנועה חלקה לנגב. להנגיש תשתיות קיימות ולהזמין בלוגרים, שיפיצו את הבשורה.



סכמה: גלי בסודו




כלכלה מקומית מקיימת
הרשמה לעדכונים
תחומי פעולה נוספים
מאמרים אחרונים
השותפים שלנו
שתיל - הקרן החדשה לישראל, דרך חברון 60/107 באר שבע | טלפון: 0732-445422 | דוא"ל: Galib@shatil.nif.org.il
כל הזכויות שמורות | מופעל על ידי מגוון אפקט