לדאוג לעסקים הקטנים בכל השנה

המאמר שפורסם בכלכליסט

 

לרגל יום העסקים הקטנים שהכריז בנק הפועלים שמענו בכל רשתות התקשורת ראשי ערים ואחרים קוראים לציבור לצאת ולקנות בעסקים הקטנים. אם אנחנו רוצים לתת ליום כזה משמעות אמיתית, כדאי שאחרי ההצהרות והרטוריקה המחבקת יבואו מעשים משמעותיים. יצירת דרכי פעולה ומדיניות שתתן העדפה לספקים קטנים מקומיים ברכש הציבורי - רכישות הממשלה והרשויות מקומיות, יכולה להיות צעד משמעותי בדרך.


האיחוד האירופי הבין כבר לפני כמה שנים את הפוטנציאל הטמון ברכש הציבורי לפיתוח הכלכלות המקומיות. מדינות האיחוד ביחד ובנפרד אימצו אמות מידה שונות לתהליכים של הרכש הציבורי כדי לעמוד ביעדים סביבתיים וחברתיים, ולתרום לכלכלות המקומיות. זה לא מובן מאליו כאשר האווירה הכללית בזירה הכלכלית של קיצוצים אומרת שצריך לתת ל"שוק" לתת לעשות את שלו ולראות את שורת המחיר הכספי המיידי בלבד. אבל במדינות האיחוד האירופי הבינו שאם לא ייעשה שינוי, כספים של אזרחים במדינות יגיעו לתאגידים גלובאליים ויתרמו תרומה שולית אם בכלל לכלכלות המקומיות. בצורה זו, הכספים לא יתרמו לצמצום של נזקים סביבתיים, אלא להעמקת אי השוויון במדינות.

 

בישראל עדיין הדרך ארוכה. משרד הביטחון הוא הגוף היחיד כרגע שנותן העדפה לספקים קטנים. בכנס השנתי לתעשיות ביטחוניות תאר השבוע ראש אגף הכספים והחשב במשרד הביטחון כיצד, בעקבות רפורמה שביצע המשרד, הם הגיעו לעלייה משמעותית במספר הספקים הקטנים איתם עובד המשרד. תוכנית הצמיחה הירוקה, שכתבו במשרד להגנת הסביבה ומשרד התמ"ת, על העדפה למוצרים ידידותיים לסביבה וחסכוניים במשאבים ברכש הציבורי נועדה לקדם יעדים סביבתיים. זו החלטה חשובה אבל רחוקה מלהיות מספקת. היעדים הסביבתיים לא צריכים לבוא על חשבון הכלכלות המקומיות והקהילות המקומיות, הם צריכים ויכולים לפעול במשולב.

 

כמה התנגדויות מתעוררות כמעט מיד כאשר מדברים על רכש ציבורי מקומי. הראשונה, רכש ציבורי מקומי הוא מתכון טוב לקידום שחיתויות בשלטון המקומי, שגם כך מבוקר חדשות לבקרים על עובדה זו. הטיעון השני הוא שמדובר בסוג של פרוטקציוניזם, הגנת העסקים המקומיים על חשבון ה"יעילות הכלכלית".

 

אלו התנגדויות חשובות ויש בהחלט לתת עליהן את הדעת. ראוי שהרכש הציבורי יתנהל ביותר שקיפות ויעמוד לביקורת ציבורית לא רק על מה מוציאים כספים, אלא גם אילו תוצאות מביאות ההוצאות הללו. 

 

נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים שההוצאה הציבורית של הממשלה והרשויות המקומיות בשנת 2010 עמדה על מעל 80 מיליארד שקלים- כמעט שליש מתקציב המדינה, וכמעט 20% ממה שמוגדר כצריכה פרטית. בדיקת ההוצאות באחת המועצות האזוריות בנגב משקפת נתונים דומים - קרוב לרבע מתקציב המועצה, מעל 20 מיליון שקל, מופנה לרכישה של שירותים ומוצרים.

 

אלו שחקנים משמעותיים מאד ועל כן החשיבות בהעדפתם את העסקים הקטנים. אנחנו יכולים להניע את השינוי: רשויות מקומיות יכולות לעבוד עם ארגוני עסקים וקואופרטיבים מקומיים, עם ארגונים חברתיים וסביבתיים מקומיים ואחרים. למשל, עם אנשי המרכז לטיפוח יזמות עסקית (מט"י), עמותה הפועלת במימון התמ"ת. זאת כדי לאפשר לכסף הציבורי לפעול לטובת הכלכלות והקהילות המקומיות, כי אהבת אמת לעסקים המקומיים לא מוכיחים ביום אחד, אלא בפעילות אמיתית ומתמשכת.

 

אסף רז הוא רכז אקדמי בפרויקט כלכלה מקומית מקיימת בארגון שתיל



כלכלה מקומית מקיימת
הרשמה לעדכונים
תחומי פעולה נוספים
מאמרים אחרונים
השותפים שלנו
שתיל - הקרן החדשה לישראל, דרך חברון 60/107 באר שבע | טלפון: 0732-445422 | דוא"ל: Galib@shatil.nif.org.il
כל הזכויות שמורות | מופעל על ידי מגוון אפקט