רווח זו לא מילה גסה // "אי־אפשר לבסס עסק חברתי על חמלה"
אלסנאבל עסק חברתי של נשים בדואיות לייצור מנות חמות במסגרת "מפעל ההזנה" בבתי הספר, הוא דוגמה מעניינת לרעיון של רכש מקומי. מצד אחד המפעל ממוקם בחורה, כל הנשים המועסקות במפעל הן תושבות חורה, והצרכנים של מנות המזון שמייצר המפעל הם ילדים בבתי הספר בחורה, מצד שני חומרי הגלם לא בהכרח נקנים בחורה - תלוי במחיר.

כך מדבר היזם על הצורך לייצר איזון בין הרצון להיות עסק רווחי וזאת מבלי לפגוע בשליחות החברתית של העסק: "תפישת העסק היתה חברתית, אך חסרה התבוננות עסקית. כך למשל, הוחלט לקנות את כל חומרי הגלם מספקים מקומיים מחורה. הבעיה היתה שללא תחרות, הספקים חייבו במחירים גבוהים ב-30%-40% ממחירי השוק. התעורר ויכוח נוקב ביני לבין אמל סביב העניין הזה. אמרתי שחייבים לבחור ספקים על פי קריטריונים של תחרותיות, והיא אמרה, 'על גופתי המתה. המפעל לא מרוויח? שלא ירוויח'. לבסוף הגענו להבנה שלפיה נקנה את חומרי הגלם מספקים מקומיים, כל עוד המחירים אינם גבוהים ב-5% יותר ממחירי השוק".




כלכלה מקומית מקיימת
הרשמה לעדכונים
תחומי פעולה נוספים
מאמרים אחרונים
השותפים שלנו
שתיל - הקרן החדשה לישראל, דרך חברון 60/107 באר שבע | טלפון: 0732-445422 | דוא"ל: Galib@shatil.nif.org.il
כל הזכויות שמורות | מופעל על ידי מגוון אפקט