דיון על האתגרים בפיתוח כלכלי בעיירה אלג'זור, מחוז אלגרב, פורטוגל
במסגרת ביקור מטעם פרויקט כלכלה מקומית באזור אלגרב, פורטוגל, קיימנו דיון על סוגיות הנוגעות לפיתוח כלכלי מקומי עם בעלי תפקידים ברשות המוניצפאלית אלג'זור ומנהלי פרויקטים.

באלג'זור - Aljezur המונה כ-6,000 תושבים מאמינים ש"קטן זה יפה". "אנו מטפחים את העסקים הקטנים הנשענים על ערכי סביבה ותרבות, ומשקיעים בפלטפורמות תומכות." כך הסביר לנו פאולו אוליברה – Paulo Oliveira מנהל ההשקעות והפיתוח המקומי ברשות. מדובר על פלטפורמות המאגדות יחד עסקים בתחומי התיירות, החקלאות ועיבוד תוצרת חקלאית מקומית.

אלג'זור התמודדה לאורך שנים עם הזנחה מתמשכת, שהקשתה על התיירנים והחקלאים המקומיים להתפרנס בכבוד. הריחוק מהדרך הראשית פגע בביקוש בקרב התיירים, והקשה על הפצת התוצרת החקלאית. מצב זה משתנה בשנים האחרונות, וכעת מתאפיינת העיירה בתנופה חדשה של פיתוח מקומי מקיים.

איך זה קורה? תושבים זרים שהגיעו ממדינות אירופה, גרמניה, דנמרק והן מאזורים אחרים בפורטוגל זיהו את הפוטנציאל הטמון במקום, המתאפיין בערכי טבע ונוף ייחודיים, והחלו לפתח עסקים תיירותיים קטנים המונים שלושה-ארבעה עובדים. בשלב הבא הבינו היזמים, שכדי לבסס את העסקים עליהם לעלות שלב, ולייצר חיבורים בינם לבין עצמם.

נונו גוימרס - NUNO GUIMARÃES, יזם מקומי, בעלים של מספר חדרי אירוח המתאפיינים בסגנון מסורתי ייחודי בלב אלג'זור מספר: "בשלב מוקדם הבנתי ש'הגלובליזציה דוחקת בנו', ואם לא נפתח חזון ברור, המגדיר את תפקידם ומקומם של העסקים הקטנים בפיתוח הכלכלה המקומית, מהר מאוד יגיעו לכאן עסקים גדולים ובינלאומיים, אשר יתפסו את מקומנו. אין לנו יותר פריבילגיה להיות ממוקדים כל אחד בעסק שלו, עלינו להתאחד ולגבש אסטרטגיה לפעולה."

על רקע זה יזמם נונו עמותה שתסייע בקידום יזמות וביצירת חיבורים. למפגש הראשון הגיעו עשרים וחמישה בעלי עסקים קטנים אשר תמכו ברעיון ודיברו על חשיבותו, אך כאשר ביקשתי מתנדבים לקדם את המהלך אומר נונו, השתררה דממה. בסופו של דבר שניים מתוך המוזמנים הביעו עניין להיות שותפים להובלת המהלך, אך התגובה הראשונית הביאה אותו להבנה שעליו לפתח את הרעיון בהסתכלות רחבה הרבה יותר.

במקביל לקידום העמותה, פנה גוימרס לבתי ספר בבקשה לפתח פרויקט משותף אשר יחנך, כבר בגיל צעיר, את הילדים ליזמות, אך לא פחות חשוב מזה - למעורבות חברתית, ולתרומה והתנדבות לטובת הקהילה.

יוזמות מסוג זה שמוביל גוימרס ואחרות מקבלות רוח גבית ממקור נוסף. עשרים וחמישה אחוז מתושבי אלג'זור הם מהגרים ממדינות אירופה. הצטרפותם לקהילה מייצרת אנרגיות חיוביות, ומהווה מנוע משמעותי לצמיחה הכלכלית של היישוב. 

התרחבות הקהילה הביאה לפיתוח השירותים המוניציפאליים. הרשות דואגת להסעות לבתי הספר, ומשקיעה במערכת החינוך. לאט לאט מתפתחת סולידאריות מקומית, מה שלא היה בעבר. אחד היזמים מספר: "כשהגעתי לא היו כאן שירותים לילדים, כמו גני ילדים למשל, וכעת מתפתחים כאן תנאים טובים הרבה יותר למגורים ולעסקים."



לא כל המשתתפים תמימי דעים לגבי תרומתם החיובית של ה"זרים" ליישוב. כך או כך חשוב לציין שאין הקצאת משאבים ייעודיים או תעדוף לטובת זרים ש"יבואו להפריח את אלג'זור" לא מצד הוועדה המחוזית לתיאום ופיתוח אזורי באלגרב (CCDR) ולא מצד הרשות המוניציפאלית, אולי אפילו להיפך. ניתן לראות מקרים בהם על מנת לעודד את הצעירים להישאר משקיעה הרשות במימון שכר הלימוד ודואגת לפתח את השירותים המוניציפאליים.

בחלק מהמקרים ה'זרים' באים כדי להישאר, ומשתלבים במקום, אך במקרים אחרים הם באים והולכים כלעומת שבאו. במקרים כאלו טוען אנטוניו רוזה – Antonio Rosa, חקלאי אורגני מקומי, היה טוב אם הייתה ניתנת העדפה למקומיים. דוגמה לכך הם שוקי איכרים ופסטיבלים, שמארגנת הרשות המוניציפאלית. הזרים מנצלים את הפלטפורמה, מגיעים מערים מבוססות, כדי למכור את התוצרת שלהם, ומשלמים עבור דוכן מחיר שווה לזה שמשלמים המקומיים. במקרה זה היה טוב אם היו יוצרים תעדוף לטובת היצרנים המקומיים, כך לטענת רוזה.

המקום לא מושך רק זרים, אלא מהווה מקור משיכה גם לאזרחים פורטוגליים. אנשים רבים בפורטוגל מחפשים לשנות את סגנון החיים שלהם, והם נמשכים ליתרונות שמציע המקום. למשל קרבה לאזור החוף אשר מתאפיין בתנאי גלישה מצוינים מייצרת עסקים להשכרת ציוד והדרכה לגולשים. במקרים רבים התושבים המקומיים לא ערים ליתרונות אלו, אך עם הזמן המודעות שלהם הולכת וגדלה והם לומדים לנצל אותם בדומה למה שעושים התושבים ה'זרים'.



התיירות היא הזדמנות לצמיחה אבל תלות בה יכולה גם להוות מכשול, טוען רוזה, לכן חשוב להמשיך ולפתח את החקלאות ועיבוד התוצרת החקלאית, הבעיה שהדבר לא תלוי רק במקומיים. ההחלטות במה להשקיע מתקבלות ברמה הלאומית ולא המקומית. הוועדה המחוזית לתיאום ופיתוח אזורי באלגרב (CCDR) קובעת לאן ילך הכסף, וכשהכסף מיועד כולו לטובת התיירות קשה מאוד לגרום לשינוי.

גוימרס מסביר: "אנו כיזמים מקומיים מזהים מוקדי השקעה נוספים כמו למשל השקעה בתוצרת מקומית - ייצור ליקר מקומי או גידול זן של בטטות אופייני למקום, אך הבעיה שהיצרן נדרש להוציא רישיונות לשלב הייצור ולשלב המסחר, זהו תהליך ביורוקרטי שקשה מאוד להצליח בו ללא תמיכה ואינטרס של השלטון המחוזי."



כיום יש ארגונים שעושים את החיבור ויוצרים גשר בין הצרכים המקומיים ובין המדיניות, הם מתמודדים עם חוסר התאמה בין תפיסת הפיתוח הלאומית ובין מה שעובד בשטח. בסופו של דבר טוען גוימרס, אם אנו חושבים שצריך לקדם חקלאות אנו צריכים להיות יותר פרו אקטיביים כדי לשנות את המצב. עלינו לגבש אסטרטגיה המחברת בין תיירות וחקלאות ולקדם חקיקה תומכת.

כשנשאל אוליברה איך יתמודד עם פניה של משקיע שירצה להקים עסק גדול באלג'זור מייד ענה שיחסום בפניו את האפשרות. דר' אנהמריה אניסטיריקו – Dr. Annamaria Annicchiarico מנהלת הפארק הטכנולוגי בבארי, איטליה, אשר היתה חלק מהמשלחת והשתתפה בדיון, הציעה דרך אחרת לחשיבה. הגנה מוגזמת עשויה להביא לקיפאון, ובכל מקרה משקיע גדול שלא יתקבל בזורעות פתוחות באלג'זור עשוי להתקבל בעיירה סמוכה, ולהשפיע על כלכלת האזור כולו. לכן גישה אחרת להתמודדות עם פניות כאלה, שסביר להניח שיגיעו בשלב זה או אחר לפתחה של אלגז'ור, היא יצירת פיקוח ותנאים המעודדים העסקה מקומית למשל, אשר יביאו לפגיעה מזערית בכלכלה המקומית הצומחת באזור.

מעניין להשוות את המקרה של אלג'זור לנעשה בארץ, מה היה קורה אם גם אצלנו ראשי רשויות היו עומדים מול משקיעים גדולים ומעזים ולהתנות תנאים? האם הכלכלה המקומית היתה מתפתחת אחרת?


כתבה: גלי בסודו


כלכלה מקומית מקיימת
הרשמה לעדכונים
תחומי פעולה נוספים
מאמרים אחרונים
השותפים שלנו
שתיל - הקרן החדשה לישראל, דרך חברון 60/107 באר שבע | טלפון: 0732-445422 | דוא"ל: Galib@shatil.nif.org.il
כל הזכויות שמורות | מופעל על ידי מגוון אפקט