תיירות בנגב: חושבים אחרת
מארחים: שירן עדי, מנהלת תיירות ותרבות - הרשות לפיתוח הנגב 

ענף התיירות חובק בתוכו הזדמנויות רבות לפיתוח כלכלי. יחד עם זאת, הענף מזמן אתגרים רבים לתיירנים העצמאיים והמקומיים. כדי להצליח לקדם תיירות מקומית שגם משפיעה לטובה על הכלכלה כדאי לזהות ולמנף נכסים מקומיים. זאת ועוד, התיירות צריכה להיות מבוססת על שיתופי פעולה בין התיירנים ובינם לבין העסקים המקומיים השונים. 

בפאנל התארחו תיירנים מהנגב ומהצפון המקדמים מודלים שונים של תיירות מקומית.

משתתפי הפאנל:
  • תיירות עצמאית כהזדמנות לפיתוח כלכלה מקומית – מעוז ינון, יזם תיירות, מייסד שותף באברהם הוסטל, פאוזי עאזר אין, Jesus Trail והעמותה לקידום התיירות העצמאית בישראל, זוכה פרס התיירות האחראית
  • ג'סר אזרקה, מודלים של תיירות מקומית המבוססת על שיתופי פעולה – ערן בן ימיני, המכון לחינוך דמוקרטי, מנהל פרויקטים, ונציגים מהקהילה
  • THE GREEN BACKPACKERS, הוסטל לתרמילאים במצפה רמון – לי בלוט, בעלת ההוסטל
  • דרום אדום, שיתופי פעולה בין יזמים מקומיים בנגב – עמית לבקוב, מנהל עמותת התיירות.
ברשות לפיתוח הנגב עוסקים כל העת בשאלה, מהו מוצר תיירות נגב? עובדים על איפיון. יוצאים פעמיים בשנה לקמפיינים לעידוד תיירות בנגב. 
היום מנסים להסתכל איך התפיסה של כלכלה מקומית מקיימת יכולה להשתלב בפיתוח התיירות בנגב.

עמית, פסטיבל דרום אדום
הרעיון התחיל מהפלא הייחודי של פריחת הכלניות בעוטף עזה וצפון הנגב, ומהמצוקה הבטחונית בתקופת הקסאמים. התושבים החליטו לקחת את הנושא קדימה. חיבור לגאווה המקומית. פעם ראשונה שהאזור הוזכר בהיבט חיובי.
מ-2008 עבר לרמה מקצועית, נחשב לאחד המותגים בתחום התיירות הכפרית. הצליח בזכות השותפים – הרשות לפיתוח הנגב. 
עוזר לקחת את מה שקיים בשטח, העסקים המקומיים, ולקדם אותם. אחרי שראית והצטלמת עם הכלניות – לאן הולך. 
התפקיד של בעל העסק – למשוך את הקהל שעובר ב"קניון" של הכלניות אליו. האחריות לשיווק, לסגירות, למכירות – על בעל העסק. 
הפסטיבל מושך למעלה מ-300,000 איש בחודש אחד, ומביא לחיזוק של העסקים – בהופעות,  בפעילות, בתוכן. 
כל בעל עסק הוא עמדת מידע לפסטיבל כולו. חייב לשלוט במידע. לכן, צריך להיות קשר מקדים עם כל התיירנים וחיבורים למטריות נוספות – אזורי (צפון הנגב), אזורי נגב, משרד התיירות, וכן הלאה. 
עבור בעלי עסקים שחלשים מדיי כדי ליצור חיבורים עם עסקים נוספים, כי הם קטנים מדי או לא יודעים איך להתחבר כיצרן שמן זית לבעל החאן, יצרו "סל פיקניק" שמאגד מוצרים של יצרנים קטנים ונמכר ע"י העמותה ללא מטרות רווח מראש דרך האינטרנט או בפסטיבל עצמו.

מעוז ינון, פאוזי עזר, ג'זס טרייל, אברהם הוסטל
מודל של תיירות אחראית בנצרת. תיירות מנוע צמיחה.
9% מכלל המועסקים בעולם. 8% מהתל"ג העולמי. בארץ רק 3% מהמועסקים ו-2% מהתל"ג, למרות הפוטנציאל העצום. ניתן לייצר עוד חצי מיליון משרות בתיירות. 

תיירות אחראית – תיירות שיוצרת מקומות טובים יותר לאנשים לחיות בהם, ולאנשים לבקר בהם. תיירות שיכולה לשפר חברתית וכלכלית את הסביבה שלנו. שני עקרונות: שימוש בתשתית קיימת, בת קיימא.

פאוזי עאזר: עסק פרטי. מעסיק 10 עובדים. סיור חינם שהולך לעסקים קטנים סביב האכסניה. המקומות הקטנים שלא מגיעים אליהם אחרת. 
מדפיסים מפה לרישות מקומי בין העסקים ולהגברת תחושת הבטחון של התייר. 
פרויקט מתנדבים מחו"ל – מניע מעגל שמזין תיירות נוספת (משפחה, חברות). 
יחסי ציבור – משה גלעד, מייסד הלונלי פלאנט. 
שימוש בתשתיות קיימות – הכניסו הדרגתית תשתיות של מקלחות, שירותים ומזגנים. בשל דרישה. מנסים להיזהר. 
מעודד אינטראקציה עם תושבים בסביבה.
מנטורינג לעסקים מסביב: מאז הקמת פאוזי עזר אין נפתחו שבעה גסט האוסים בנצרת והסביבה. 
עורכים אירועים חברתיים – סדנה של תפירה פלשתינאית, אירועי אוכל ותרבות. מודל עסקי חזק ויציב. המון שיתופי פעולה עם אוכלוסיה מקומית.

ערן בן ימיני: מכון לחינוך דמוקרטי 
הגיע לג'יסר א זרקה כפרויקט חינוכי. אחד הישובים הממוקמים נמוך מבחינת הכנסות ומדדים חינוכיים. מתוך העבודה החינוכית הבינו שחייבים גם עבודה על המצב הסוציואקונומי. אחד החופים היפים בארץ. ממוקמת טוב במרכז הארץ. הרבה פוטנציאל. ניסו לפתח את המקום תוך פיתוח החינוך. 
מערכת החינוך היא מנגנון כלכלי אדיר בלתי מנוצל – רק מבחינת משכורות של מורים, תחזוקה, מפעלי מזון, ועוד. 

פרויקט ראשון הוא "גשר לערבית" – לימוד ערבית ליהודים. הבחירה בהוראה היתה כדי להפוך את מבני הכוח – היהודים כתלמידים והערבים כמורים. בשונה ממפעלי מזון וכו'. דגש על חוויתיות: שילוב בארוחות רמאדן וסיור מודרך באיזור – הכל בערבית פשוטה ולא מסובכת, ומשולב בלימוד בכיתה. חודש איטנסיבי ומלא חוויות. הנשים שגויסו לנושא הן מורות מנוסות, אבל חששו מאוד ללמד יהודים בגלל רגשי נחיתות והניתוק הכללי של היישוב, גם מיישובים ערבים אחרים. 
המחזור הראשון היה של מרצים מאוניברסיטאות כך שהחשש היה גדול, אבל בהתאמה ההעצמה היתה גדולה. מהאירוח בבתים נוצרו אינטראקציות אמיתיות. מרצה למשפטים לקחה על עצמה לדחוף את בנות המשפחה המארחת ללימודים אקדמאיים. יייצור פעילות כלכלית, ייצור פעילות תיירותית, מעצים את הישוב עצמו, ויוצר אינטראקציות.

פרויקט שני עם חטיבת הביניים – שביל ישראל עובר ביישוב אבל המטיילים בורחים מהיישוב. השביל מנגנון כלכלי אדיר חצי מיליון ₪ בשנה. היום התלמידים מכינים מסלולים מקומיים בתוך היישוב שיסומנו ויחוברו לעסקים מקומיים, וימשכו אליהם את המטיילים. יוצרים מפה של המסלולים.

פרויקט נוסף – הקמת גסט האוס. בחורה בשם נטע שרצתה לפתח גסט האוס-אכסניה בג'סר, בשיתוף בחור מקומי. גם הם יוצרים חיבור לבתי הספר.

לי בלוט, the green backpackers אכסניה במצפה רמון
אכסניה לתיירים עצמאיים. חשיבות למרחבים משותפים – מטבח, חדר אוכל, מקלחות, דורמיטורי. לינה זולה – כי רוצים להוציא כסף על דברים אחרים. התיירים העצמאים: בני 20-40, תקציב תיור גדול, מתניידים בעיקר בתחבורה ציבורית, מטיילים עצמאיים, לא מוגבלים לזמן ומקום, תקופת טיול ארוכה יחסית – מוכנים להישאר ולהתנדב, מחפשים חוויה אותנטית ללא מתווכים, רשת מידע – אינטרנט ומפה לאוזן. 
תיירים מחו"ל לא מגיעים כעקרון לנגב. לכן, חשיבות של קידום של יעד – לא של הוסטל. 
הוליסטי - כל תייר מקבל מפה של מצפה רמון עם העסקים, עובדים עם תיירנים מקומיים - אין עמלה על פעילויות, אופני עיר כדי שיוכלו להתנייד בעיר. 
פרויקט מפות קווי אוטובוסים – למפות את כל האטרקציות על קווי האוטובוס בין מצפה רמון לב"ש, כולל טיולים בטבע שאינם במכתש. בניית נרטיב טיולי למטיילים שמגדיל את השהייה שלהם באזור. הנגשה של המרחב. 

יתרונות התיירים העצמאיים
עונתיות רציפה, יציבות אל מול אסונות טבע וקשיים בטחוניים, צורכים את אותם השירותים שהאוכלוסיה המקומית צורכת, חלוצי אוכלוסיות התיירות האחרות, מתגברים בקלות על פערי שפה.

חסמים מרכזיים:
  • דרום אדום - אין פרויקט ממשלתי ארוך טווח שניתן להישען עליו, גיוס כסף מתחדש כל שנה מחדש, העדר בטחון וודאות מצד המדינה בתקצוב
  • כל רשות ממשלתית עובדת בפני עצמה, דרישות בלתי אפשרויות מצד הרשויות, והן משתנות ממקום למקום. אין גוף אחד שעובדים מולו
  • מבחינת היזם – המצב הבטחוני ואי הודאות. טילים על הנגב פוגעים גם בתיירים בנצרת, ואין פיצוי. צריכה להיות קרן ביטוח למצבים בטחוניים לענף התיירות בדומה למה שקיים לחקלאות.
  • מבחינת התייר – תחבורה מקומית. לא קיים בנגב. תיירים מחו"ל לא מגיעים כעקרון לנגב. הרשות לפיתוח הנגב לא יכולה להסתכל רק על הנגב, כי התייר מגיע מירושלים ומת"א.
  • תיירות פנים לא מספיקה לכל אורך השנה.

הרשות לפיתוח הנגב רוצה לקדם כנס תיירנים בנגב – להתוות דרך לקידום תיירות, מה ואיך נכון לקידום העסקים פה. הדלת פתוחה.

המושב התקיים במסגרת הכנס המרכזי במסגרת אירועי קונגרס הנגב לכלכלה מקומית - דצמבר 2013


כלכלה מקומית מקיימת
הרשמה לעדכונים
תחומי פעולה נוספים
מאמרים אחרונים
השותפים שלנו
שתיל - הקרן החדשה לישראל, דרך חברון 60/107 באר שבע | טלפון: 0732-445422 | דוא"ל: Galib@shatil.nif.org.il
כל הזכויות שמורות | מופעל על ידי מגוון אפקט