סיכום מפגש למידה בנושא כלכלה שיתופית
מבוא - אסף רז

מה יכול היה לקרות אם במקום לרכוש מוצרים ושירותים היינו יכולים לשכור אותם? מה זה היה עושה לסביבה, לקהילה, לחברה? האם ואיך זה היה יכול לתרום לפיתוח כלכלי מקומי הוגן ומקיים?

אלו חלק מהשאלות שמעסיקות אותנו סביב הרעיון של כלכלה שיתופית

למה להיות בעלים של מוצר שאתה עושה בו שימוש לעיתים רחוקות בלבד, כאשר אפשר לשכור אותו מאדם אחר או לחלוק אותו עם עוד אנשים? חברות שעוסקות בתכניות שיתוף רכבים טוענות שכל מכונית משותפת חוסכת עשרים(!) מכוניות פרטיות. תכניות שיתוף אופניים, כמו התל-אופן בתל אביב, הביאו לעלייה בנסיעה באופניים בעיר, וכנראה שגם לצמצום זיהום אוויר, לצמצום בפקקים ובכל שאר הנזקים שמביא עימו השימוש במכוניות פרטיות בעיר, לעומת זאת התועלות השונות הנוגעות לנסיעה באופניים – עלו.

סביב הרעיון הזה קמו סוגים שונים של יוזמות - חברות שמשכירות רכבים, אנשים פרטיים שמשכירים חדרים בבית לאירוח, ועוד ועוד. רעיון זה הביא ליצירה של עסקים שכמותם לא היו לפני כן, למשל, חברות הדואגות להשכרה קצרת מועד, יזמים המפתחים תשתיות אינטרנט ופועלים כסוג של שדכנים, ובנוסף אנשים פרטיים מפתחים אפיקי הכנסה נוספים כאשר הם מציעים להשכיר שירות או דבר מוחשי אחר הנמצא בבעולתם. אלו מתקשרים היום גם עם חברות ביטוח שמאפשרות לבטח סוג כזה של התקשרויות. חלק מהעסקים הללו הם באופיים עסקים מקומיים, וחלקם ארציים ואף גלובאליים.

צורות כאלו של התקשרויות יכולות לתת מצד אחד לבעלים תוספת הכנסה, מצד שני להיות זולים יותר עבור השוכרים / המשתמשים. רשתות האינטרנט מספקות היום את הפלטפורמות לסוג כזה של התקשרויות והופכות אותן לנגישות ואפשריות. באופן פרדוקסאלי רשתות האינטרנט מאפשרות את בניית האמון בין זרים לצורך סוג כזה של התקשרויות.

ההתפתחות של המסגרות הללו מעלה שאלות ודילמות ברמות שונות.
מי הבעלים ומי השוכרים? האם הגישה נותנת תוספת הכנסה למי שכבר יש לו, אבל לא בהכרח מאפשרת תוספות למי שאין לו? לדוגמה הרכבים, חדרים נוספים בבתים ועוד.
דילמות אחרות עולות סביב נושא המסחור של מערכות יחסים. במקום שהשכן שלי ייתן לי את הספר שיכול היה להשאיל לי הוא יעדיף להשכיר אותו לי או למישהו אחר.
דילמות אחרות עולות סביב מדיניות בכלל ומדיניות מיסוי בפרט. לדוגמה - האם התקשרויות כאלו חייבות במיסוי ואיזה סוג של מיסוי? מתוך הבנה שלכספי מיסים יש חשיבות בקידום מטרות ציבוריות.

יש לא מעט שיגידו שאלו תהליכים שכבר קורים ולכן מה שאפשר לעשות היום הוא לדאוג שהם יעשו באופן ראוי. השם כלכלה שיתופית עלול להיות מטעה כי ברוב הדוגמאות שרואים כיום לא מדובר על בעלות משותפת על שירותים, או מוצרים, כמו שאנחנו מכירים במסגרות שיתופיות כמו קואופרטיבים.

סקירת מאקרו על התפתחות יוזמות כלכלה שיתופית בארץ ובעולם

מרצה: ירון יעקב - יזם, איש הייטק ופיתוח עסקי, המוביל כיום שתי יוזמות בעולם הכלכלה השיתופית בתחומי התיירות השיתופית והביטוח השיתופי.


אנחנו כל הזמן עושים כלכלה שיתופית, וכיום מדובר על פעילות כלכלית משמעותית שאי אפשר להתעלם ממנה.

לדוגמה: airbnb – חברה שהוקמה לפני מספר שנים ועוסקת בהשכרת חדרים על ידי אנשים פרטיים, כאשר הכל נעשה דרך האתר. כיום מחזיקה 40,000 חדרים בפריסה עולמית לעומת רשת מלונות הילטון שבבעלותה 6,000 חדרים. זו תופעה פורצת גבולות שיוצרת התנגדות בקרב אנשי הרגולציה כיון שמאיימת למשל על בתי מלון.
כלכלה שיתופית לא באה בסטירה לעולם הקפיטליסטי אלא רק משנה באופן זה או אחר את חוקי המשחק.
דוגמאות לכלכלה שיתופית:

מימון המונים – crowd funding – מגמה הולכת וגדלה בעולם. אנשים יכולים להעלות את הפרויקט שלהם, ולגייס כסף מאנשים שהופכים למעשה לשותפים למיזם תמורה הנאה רגשית או מוחשית, כאשר כל אחד משקיע כמה שהוא רוצה. לדוגמה, עד היום גויס באתר kickstarter לבדו 380 מיליון דולר למגוון רחב מאוד של פרויקטים. למשל אנשים הופכים להיות שותפים בהפקת דיסק של זמר.

תחום נוסף שמתפתח הוא הלוואות, בהן המלווה נהנה מריבית. מדובר כיום על היקפים של כסף שחוזר למלווים בסדר גודל של 88 מיליון דולר. בכיוון הזה גם מתפתחים קואופרטיביים בנקאיים, כאשר במקרה זה הלווים הם גם הבעלים. דוגמה לשני מיזמים: Lendingclub ו-KIVA

תחום השכרת רכב או שיתוף ברכבים: Zipcar או cartogo בישראל. מאפשרים להשכיר רכב לפי שעה מתוך צי של רכבים הפרוס בעיר.

שיתוף בטרמפים – blablacar יש לזה ערך כלכלי. הנהג לא רק מציע טרמפ באמצעות האתר אלא גם מקבל תשלום, בהתאם למה שמאפשרת הרגולציה, למשל השתתפות בגובה הדלק ובהוצאות נלוות. הסכומים הרצויים עבור הנסיעה מתפרסמים באתר, הטרמפיסט משלם לאתר וברגע שיש אישור שהנסיעה בוצעה הכסף מועבר מהטרמפיסט לנהג. זה לא ממן את הנסיעה אבל מסייע לצמצם עלויות לנסיעה שמתבצעת במילא.

בעלי רכב משכירים את הרכב שלהם לשימוש תמורת כסף RelayRides
lendingclub אתר שיוצר שיתוף של זמן – אנשים יכולים להציע בו הכל.

למה דווקא עכשיו?
עודף הצריכה – יש לנו יותר מידי דברים שצרכנו. אנחנו לא עוסקים בזה בשימוש יומיומי. לרבים למשל יש בבית מקדחה אבל השימוש בה הוא לזמן מאוד מצומצם לאורך השנה. גם הרכב שברשותנו רוב הזמן דומם. אנחנו משקיעים זמן בלארוז דברים כדי לאחסן אותם במקום שאין לנו.

תרבות הצריכה – כמה שיש לנו יותר אנחנו רוצים יותר. תמיד יש משהו גדול יותר ששווה יותר. כמה אושר זה באמת נותן לנו? האם זה משפר לנו את רמת האושר? הבתים שלנו גדלים אבל אנחנו לא מאושרים בגלל זה. כנראה שלא הקפיטליזם יעשה אותנו מאושרים.

צעירים בגילאי 18-31 – מתמודדים עם בעיות קשות של תעסוקה ובגלל המצב הכלכלי קשה להם לעזוב את הבית, למצוא דירה, להתקדם ולהמשיך הלאה. מדובר על דור שמונה 36% מהאנשים בארה"ב, שהם 21 מיליון איש. 75% מכוח העבודה יהיו מהקבוצה הזאת בשנת 2025. מה שמאפיין את הדור הזה זאת רגישות טכנולוגית והכלים הטכנולוגיים מאפשרים יצירת פלטפורמות טכנולוגיות של שיתוף.

דוגמאות לפלטפורמות של שיתוף:
Rent the runway נשאיל לך כל בגד שתרצה.
אתה לא צריך לקנות בגדי תינוקות וצעצועים. Babyplays
Crowdflower פיתוח פרויקט היי-טק על פני הגלובוס.
Udemy.com – יש לך ידע ואתה מוכן ללמד תמורת סכום מסוים לקורס. ככל שיש לך רייטינג יותר גבוה כך אתה יכול לבקש יותר כסף. מודדים אותך לפי הרייטינג והמוניטין שאתה מקבל. זה נותן רעיונות חדשים לפרנסה חדשה.
Streetbank – אנשים משתפים כל מיני דברים בקהילה שלה. רבים עושים זאת ממניע סביבתי, "הקיימות מעניינת אותי, אני מעדיף לא לקנות אלא למצוא אצל השכן, כך אני מזהם פחות את כדור הארץ."
אתר koking.com – אנשים הופכים את הבית שלהם למסעדה ומזמינים סועדים לארוחות ערב.. אתר מפורסם ומצליח באנגליה. "כך אני יכול להכיר אנשים." פה נכנס גם הנושא של הרשתות החברתיות. לא כל אחד יכול להיכנס אלי לבית, בזכות היכולת שלנו להכיר אחד את השני בפייסבוק אנחנו יכולים להחליט אם להזמין את האדם או לא. כך נוצרים חיבורים מסוג חדש ועוברים מהעולם הווירטואלי לעולם הפיזי.

מוניטין – אחד המפתחות להצלחה הוא אמון. חשוב שיהיה בסיס שאוכל לסמוך על מי שאני מזמין הביתה או מי שאני מחליף איתו דירה. יש הרבה החלפות דירות בארץ ובעולם. זה פתרון זול ונוח אבל צריך להתבצע על בסיס של אמון. יש אתרים שהשיתוף נעשה רק בתוך הקהילה ברחוב, ביישוב. בתל אביב יש קהילות ושכונות שהשיתוף בהן כבר קיים.

יש גם היום עוד כיוון חדש שמתפתח – מנועים שמפתחים את מידת האמון מחשבים ונותנים ציון. כמה אתה יכול לסמוך על הבן אדם. יש תהליך ביטוחי ועל בסיס זה ניתן לקבוע את הפרמיה של הפוליסה וכן הלאה.

באתר airbnb נותנים לך פוליסה על בסיס בירור על אותו אדם. זאת לא חברת ביטוח אבל כן נותנים ביטוח.
אין הכוונה שכל העולם הופך לארגון אחד גדול, לקיבוץ, שכולם שווים. אלא מדובר על כך שכל אחד מציע מוצר או שירות, למשל אחד מייצר ארגון שמספק חינוך, אחד תחבורה ואחד מזון. מערכת היחסים ביניהם תיבנה על קודים אחרים או על תפיסה אחרת שלא קיימת היום בעולם.

יש הבדל בין פלטפורמה שמאפשרת כלכלה שיתופית לבין המהות.

דוגמאות בארץ
Lendu – אתר המאפשר שיתופיות. (חברה לתועלת הציבור). נותנים פלטפורמה ישראלית שמאפשרת לאנשים שהם חברים שלך בפייסבוק וחברים של החברים שלך לשתף. אתה נרשם דרך פייסבוק ואז כל החברים של החברים רואים ואתה יכול לשתף הכל. זמן מוצרים והכל. רץ שם הרבה ציוד. לא נמצאים שם דברים יקרים. יש גם עסקאות של רכב. רק להשאלות או השכרה – שיתוף ולא מכירה.
הרעיון מאחורי זה אומר שלקבוצה מספיק גדולה של אנשים עד 1000-2000 איש כנראה שיש את כל מה שאתה צריך. 

מכיוון שמדובר על מעגל החברים וחברים של חברים יש בסיס של אמון.
כיוון חדש שהיום מסתכלים עליו ב-lendu הוא אזור פעילות. כיוון שהבינו שבפייסבוק החברים שלך לא בהכרח קרובים אליך פיזית. לכן שואפים להטמיע את השימוש ברמה הקהילתית. יישוב קהילתי מועצה אזורית, כאשר כל המשפחות מאותה קהילה עושות לייק לדף מסויים שמייצרים אותו עבור הקהילה הזאת ונרשמים ל-lendu ובאופן מיידי כל הקהילה הופכת להיות חברים אחד של השני ויכולים להחליף ביניהם שירותים וחפצים.

המדד שלנו כמה אנחנו אנשים שיתופיים וחברתיים נמדד כיום במדיה רבה על ידי הפייסבוק.

Elance – אתר של פרילנסרים. יש בו 95 אלף פרויקטים שאנשים מגישים עליהם הצעות. אם מדובר על אדם לא מוכר עדיין אז הוא מציע במחיר נמוך. למשל עיצוב גרפי, ולאט לאט הופך למומחה. האתר מסדיר את הנושא של העברת הכסף.

כל יכול – ארגון חברתי כלכלי ישראלי. המגבלה של אנשים עם מוגבלויות יכולה להיות יתרון. מעסיקים 200 אנשים עם מוגבלויות אשר מספקים שירותי טלמרקטינג, שירות לקוחות. קיים לא רק בארץ אלא גם בחו"ל.

דוגמה שניתנה בקבוצה – דף בפייסבוק מעגל מתנות – למעלה מ-10 אלף חברים. קבוצה שאפשר לתת כל דבר. החל בחפצים או כישורים חברתיים. אנשים שרוצים לתת במתנה כישור אישי. גרפיקאי טבח... מרחב נטול כסף לחלוטין. הרעיון לבוא ולתת מתנות. ויש ככ הרבה אקשן אנשים שרוצים לתת כל הזמן. קבוצת מתנות.

כלכלה שיתופית ורגולציה – קונפליקט או הזדמנות וסינרגיה?
מרצה: ולרי ברכיה - מרצה בתכנון סביבתי ופיתוח בר קיימא במוסדות אקדמאים, שימשה בעבר סמנכ"לית בכירה למדיניות ותכנון במשרד להגנת הסביבה, וכיהנה שנים רבות כחברת המועצה הארצית לתכנון ולבניה ובמוסדות התכנון ברמה הארצית.


ירון שדיבר לפני בא מהעולם העסקי הכלכלי. אני באה העולם של הממשלה ושל הסביבה – באים מכיוונים שונים שנינו הגענו לחשיבות של כלכלה שיתופית מנקודות מבט שונות לחלוטין.

פיתוח בר קיימא – קיימות – בתחילת הדרך ביקשו לחפש מילה אחרת, כיום נקלט ונושא שמוביל ארגונים. כלכלה שיתופית. יש הרבה חסמים רגולטורים, חשוב לדעת מהם, צריך לחשוב איך מתגברים עליהם, ואיך ממנפים את הרעיונות התוססים שנוצרים בשטח. ללא ספק השטח תוסס בארץ ובעולם ואי אפשר להתעלם מזה, זה פה וזה הולך להתפתח ולהיות מאוד טוב עבורנו. הרגולטורים לא בטוח שרוצים את הכיוון, ולא יודעים איך להתמודד איתו.

הקשר שלי בא מקיימות ומהמבט הסביבתי. הכלכלה השיתופית באה מעולם כלכלי חברתי ולא מהעולם של אנשי הסביבה אבל התוצאות טובות לסביבה ולכן מתחברים מהמבט הסביבתי כי מחפשים איך להפחית את השימוש במשאבים ואיך להפחית את הצריכה החומרית ואיך להפוך את ההנאה ואיכות החיים, שאנשים יהיו מאושרים יותר עם פחות צריכה חומרית. כל מי שעוסק היום בהבנת הגבולות של משאבי הסביבה העולמית מבין שאי אפשר להמשיך בשיטה הקיימת. ולכן שיתוף משאבים חומריים זה רעיון שמאוד מתחברים אליו.

גם אם כל המדינות יישומו את כל מה שהבטיחו לעשות יתקשו להפחית את פליטת גזי החממה. כבר ב-1992 תחילת הקיימות. דיברו על הפחתת זיהום ויעילות אנרגטית בתהליכי ייצור. כל זה קרה. אנחנו הרבה יותר טובים ביעילות בשימוש באנרגיה וחומרי גלם והרבה פחות מזהמים. אבל אנחנו לא הרבה יותר טובים לקיימות.

כלכלה ירוקה - זה לא עניין של ירוק. זה לא עניין של כלכלה ירוקה, שמשמעותה לעשות מה שעושים רק בצורה פחות מזהמת. אנחנו ניסע כמו שנסענו אבל נשתמש ברכב היברידי. זה ישמח את המצפון אבל לא ישיג קיימות. השינוי צריך להיות הרבה יותר רדיקאלי ועמוק. שינוי של אורך החיים של סגנון החיים – life style. 
זה לא יכול להיות שנבנה בית קרקע עם 4 חדרים בבנייה ירוקה. אנחנו צריכים להסתכל עמוק על איך אנחנו חיים ומה הם הערכים שבאמת אנו רוצים להשיג.
הכל טוב ויפה בכלכלה הסיבתית אבל זה לא זה. מה שאנחנו צריכים להבין זה מדעי ההתנהגות ואיך משנים את הערכים בחיים כדי שנוכל לחיות בצורת חיים יותר מקיימת.

במכון ירושלים לחקר ישראל עבדתי להוביל את חזון קיימות לישראל 2030 – כנסו לאתר הפרויקט kayamut2030 בו פרסמנו את כל העבודות והדוח הסופי. בחזון רצינו להגיע לצריכה פחות חומרית ולהביא לאורך חיים מקיים. והגענו לחמש אסטרטגיות ממוקדות: שאחת מהן היא צריכה מקיימת, שמתחברת לנושא של כלכלה שיתופית.

צריכה מקיימת – השיח בצריכה מקיימת מתפתח והוא חדש מאוד בעולם. עלינו לדבר על מעבר מבעלות לנגישות לשימוש. אנחנו צריכים לדבר על עולם שמתפקד בצורה אחרת. מאוד מתחברת להעצמה קהילתית ועירונית. צריכה משתפת – הפחתת הביקוש לחומרים. כולל גם שטח, בניינים מבנים, מרחבים פתוחים תשתיות. לא רק ציוד. Collaborative sharing כל דבר שלא מנוצל האם ניתן ליצור ניצול יעיל ומשותף יותר. להתחיל להסתכל על כל דבר וכל מבנה סביבנו ולשאול איך לנצל אותו טוב יותר. העולם מלא במשאבים שהם בתת ניצול.

השאלה - איך ליצור מודלים עסקיים שהם לא המשך של המצב הקיים. מודלים עסקיים קיימים מעולם של שיתופיות, אינטראקציה, דיגיטאליות והקישוריות שיש בעולם. מודלים המבוססים על יכולת ליצור פלטפורמות שלא עמדו לרשותנו בעבר. אוכלוסיות של הדור הצעיר מאוד מחוברות אבל יש לחבר לעולם הזה גם את הדור של המבוגרים שאורך חייהם יהיה יותר ארוך. הם מחפשים קהילתיות והם רוצים את הקשר. 
מי שממן את המחקר בתחום הזה זה הן החברות שעוסקות בחיבוריות, למשל אינטל ואורנג' - גורמים שנמצאים במימון מחקרים כדי לחפש איך לפעול.

כלכלה שיתופית באה לידי ביטוי בין השאר בפלטפורמות של מתן שירות לעומת מכירת מוצר.

גן סגור זה לא רק השיר. גן סגור ממחיש שזה תת ניצול של משאבים. למה הגנים הם בני קומה אחת? ואיך שהם בשימוש מוגבל לאורך שעות היממה. כמו גם בתי ספר ועוד מבנים.

רגולציה
הרגולציה נוצרה סביב סוגיות של חוסר אמון.
אנחנו צריכים ליצור רגולציה עם בסיס של אמון אם יש נזק יודעים איך לכסות אותו, מי האחראי לגרימת הנזק ומי לוקח את החבות.

Airbnb הפך להיות בית מלון אבל מתקשים להתמודד עם בעיות של נזקים, גנבות.
הכלכלה השיתופית מערערת על התפקוד הטבעי של הרגולטור. אין מודל בעולם שניתן ללמוד ממננו שיכול לאפשר את המצב וליצור לו כללי משחק.

היא מערערת על כל הרגולטורים, ביניהם: תכנון ובניה, רישוי עסקים, תעסוקה ועוד. למשל שימוש חריג בבניין מגורים, זה כבר לא מגורים זה מלון, איך מתייחסים לזה? בתל אביב מתעלמים ונותנים להתקיים אבל למעשה זה בלתי חוקי. האם זה שימוש מותר או לא?  יש לכך הרבה מאוד התנגדויות. אפילו במרחב שלי אדם משכיר את ביתו והשכנים התנגדו.

זכויות למי שייך? איך מגדירים את זכות השימוש? זכויות השכירות? מהי החבות אם יש נזק לצד שלישי מי אחראי לכסות? מיסוי וביטוח? האם זה מבנה מסחרי או לא מסחרי? מהו הפיקוח על העסקאות הפיננסיות? איך דואגים להסדרי עבודה הוגנים, שכר מינימום, סטנדרטיזציה, פנסיה?

הטענות של הרגולטורים – זה דבר שאנחנו לא יודעים איך לארגן ולהסדיר. אנחנו מחויבים לשמור על האינטרס הציבורי והנה הדבר הזה קורה בכל מקום ואנחנו לא יכולים להסדיר אותו.

נכון זהו נושא חדשני מאוד מעניין. מביא איתו סיכונים. מחייב ביטול של הסדרים שהיו בעבר.

סובסידיה על מכונית – אדם שמקבל רכב צמוד וחניה חינם לא יסתכל על אפשרויות של שיתוף נסיעות כי יש לו ממקום העבודה הסדר של רכב צמוד. צריך קודם כל לבטל את זה.

מגמות בעולם:
סאן פרנסיסקו - - העיר השיתופית – ראש העיר רוצה להוביל את סדר היום של הכלכלה החדשה. הוא הקים קבוצות עבודה שלומדות את הנושא.
סיאול – אחד מהמובילים בכלכלה שיתופית – עיר שיתופית.

מה ניתן לעשות בישראל?
לעבוד עם הרשויות, לנקוט בצעדים לאמץ את תפיסת העולם. אפשר להתחיל עם ניהול נכסים ציבוריים. עריכת סקרים לאיתור נכסים וציוד שניתן לקדם את השימוש השיתופי בהם. ליצור הטלת כנסות על מבנים לא מתפקדים ומבוזבזים. בעלות של בניינים שלמים של תושבי חו"ל להטיל כנסות, דברים צריכים להיות פעילים כל הזמן אם לא מנוצל לאורך כל שעות היממה צריך להטיל קנסות. כך יעודד שיתוף בנכסים כדי לחסוך במס.
מניסיון, בשיח עם פקידי האוצר יש מוכנות לדבר על תת ניצול וניצול מקסימאלי ויעיל של נכסים ציבוריים.

שאלות ותובנות שעלו:
• כלכלה שיתופית נמצאת בתוך חוקי המשחק הקפיטליסטים
• מעבר מקניית מוצרים לגישה לשירותים
• מעבר מקרדיט שמבוסס על הון לקרדיט שמבוסס על המוניטין שצברת

שאלות:
• איך לשכנע את הרשות לאמץ מדד חלופי על פני המדדים המקובלים?
• איך להוביל שינוי ברמה הקהילתית כאשר המטרה היא: קהילה תוססת וחיה וכלכלה שיתופית הוא רק חלק אחד ממנו?
• איך מתמודדים עם התפיסה ש"סחר חליפין" עוצר את הצמיחה הכלכלית.
• האם חלק מהרעיון של כלכלה שיתופית היא "בעלות משותפת" של הקהילה על הפעילות הכללית המתקיימת בה?
• איך מכילים את ה"כלכלה השיתופית" על אוכלוסיות מעטות בנכסים ומשאבים?
• ואיך מתמודדים עם העובדה שהפלטפורמות הדיגיטליות הקיימות מדירות את האוכלוסיות המוחלשות?
• האם הבעלות מגדירה לנו את הסטטוס בחברה או שאולי היא מגבילה אותנו?
• האם הפתרונות הדיגיטליים לא פוגעים ביכולת לייצר מפגש קהילתי?
• האם לכלכלה השיתופית יש פוטנציאל לצמצום פערים כלכליים?
• איך כלכלה שיתופית יכולה לתת חוסן קהילתי?
• איך ניתן לעשות פיתוח כלכלי באמצעות כלכלה שיתופית?
• איך הופכים את הכלכלה השיתופית לכלי אזרחי שיוצר ממשק מובנה עם שירותי העירייה – האזרחים כספקי שירות לטובת השכונה בה הם גרים?


כלכלה מקומית מקיימת
הרשמה לעדכונים
תחומי פעולה נוספים
מאמרים אחרונים
השותפים שלנו
שתיל - הקרן החדשה לישראל, דרך חברון 60/107 באר שבע | טלפון: 0732-445422 | דוא"ל: Galib@shatil.nif.org.il
כל הזכויות שמורות | מופעל על ידי מגוון אפקט