מבוא: כלכלה מקומית מקיימת – עבור מי ועבור מה?

מתוך החוברת כלכלה מקומית מקיימת: חוברת המציעה תפיסות וכלים לפיתוח כלכלה מקומית מקיימת.

מאת: דר' גילי ברוך וערן בוכלצב

"ההרחבה של החירות האנושית היא המטרה המרכזית, ובאותה עת גם האמצעי העיקרי, של פיתוח. היעד של פיתוח מתייחס להערכה של חירויות ממשיות מהן נהנים האנשים המעורבים. כשירויות אינדיבידואליות תלויות באופן מכריע בהסדרים כלכליים, חברתיים ופוליטיים, בנוסף לדברים אחרים" (אמרטיה סן, התפתחות כחירות)

 

כלכלה מקומית מקיימת (כמ"מ) היא אסטרטגיה לפיתוח כלכלי המציעה תשובה לשאלת המפתח: כיצד עושים פיתוח כלכלי ראוי? חשיבות העיסוק בשאלות של פיתוח נובעת מהתפקיד שאסטרטגיות פיתוח כלכליות ממלאות בחיינו כתושבים וכאזרחים: הן עומדות ביסודם של מהלכי מדיניות הקובעים את תנאי חיינו, כמו גם מתוות רבות מהנחות היסוד הקיומיות שלנו כפרטים. העיסוק האינטנסיבי ב"פיתוח הנגב", עד כדי הפיכתו לכמעט קלישאה, הוא רק דוגמה אחת לעניין. לטענתנו, פיתוח ראוי הוא כזה הפועל לרווחת האוכלוסייה כולה, בימינו אנו ובדורות הבאים. בהתאם, כמ"מ מניחה שפיתוח ראוי הוא כזה הלוקח בחשבון שלושה מעגלי חיים השזורים זה בזה: המעגל הכלכלי, המעגל החברתי והמעגל הסביבתי. זאת ועוד, בכל אחד מהמעגלים חיוני להתמודד עם שאלות של נגישות וחלוקה: של מי הפיתוח הזה ולמי הוא נועד? באיזו מידה מתחשב הפיתוח במשאבים המגוונים העומדים לרשותנו בנקודת הזמן הנוכחית, ולנוכח משברי הסביבה והמשברים הפיננסיים הגלובליים? שאלות אלו קושרות יחד שני עולמות תוכן ושיח: של קיימוּת  ושל צדק חברתי וכלכלי

 

יסודות תפיסת הכמ"מ

ביסודה של הכמ"מ עומדת גישה אידיאליסטית אך מעשית רחבה יותר של "כלכלה חברתית" המכונה בספרות גם בשם "פיתוח כלכלי קהילתי". עניינה של גישה זו הוא בראש ובראשונה במאבק "מלמטה" בעוני. גישה זו מהווה אלטרנטיבה לגישות שליטות לפיתוח כלכלי בכך שהיא מכוּונת קהילה ומשלבת מטרות חברתיות, כלכליות, וסביבתיות. כבאסטרטגיות פיתוח אחרות, גם כאן מהוות עבודה ותעסוקה יעדים מרכזיים. אלא שבשונה מאסטרטגיות אחרות, ואולי בהשפעת החשיבה הפמיניסטית, הכלכלה החברתית מכוונת אותנו לזהות "תעסוקה" עם קשת רחבה של פעולות המניבות הכנסות וחוסכות בהוצאות, בין אם הן פורמאליות או לא, ובין אם הן נעשות במרחב הציבורי או הביתי. מנקודת המבט של צדק חברתי וכלכלי, סוגים שונים של תעסוקה צריכים להיות כאלו המכבדים את פועלם, מאפשרים הכנסה נאותה (המבטיחה ביטחון קיומי ותעסוקתי), ומקיימים מבחינה חברתית וסביבתית. ברמה הקהילתית, פיתוח כלכלי ראוי מחייב בניית נכסים ואיתור צרכים ברמת הקהילה ובאותה שעה מכוון להשגת מטרות כלכליות. ראיה הוליסטית זו עומדת ביסודה של כמ"מ.

     

בנוסף, השתייכותה של כמ"מ לעולמות תוכן אלו הופכת אותה, כמו את הכלכלה החברתית בכלל, לאסטרטגיה לשינוי חברתי. חשיבותה אף גוברת בימים אלה על רקע תהליכי ההפרטה של מדינת הרווחה ונוכח התרחבות שוק עבודה שניוני (Secondary Labor Market) הבנוי על חוזים אישיים המקפחים את העובדים (בעיקר עובדים המועסקים בידי חברות כוח אדם, שהם עובדי קבלן, עובדים בבתי מלאכה ומפעלים קטנים, עובדים זרים ועובדי ייצור ברמות נמוכות), וגורמים לכך ששכבות אוכלוסייה שונות מנועות מגישה לפֵרות הפיתוח. כמ"מ מציעה גישה חיובית ומשתפת, ובכך היא שונה מגישות לעומתיות לפיתוח. יש שיטענו שהתובנה ביחס לקשר בין פיתוח כלכלי ושינוי חברתי מבטאת התפתחות בשיח זכויות האדם המכוון בדרך כלל לתביעת זכויות חברתיות-כלכליות (כגון הזכות לעבודה ולביטוח לאומי). כלכלה חברתית מכירה בלגיטימיות שאיפותיהם של אינדיבידואלים לחיות חיים של כבוד ורווחה, כמו גם בפוטנציאל הגלום בהעצמה כלכלית של יחידים. מעבר לכך, הכלכלה החברתית שואפת לפתח מערכי משילות חדשים [מערכי משילות חדשים מניחים שותפות בין-מגזרית הכוללת את המדינה והמגזר הציבורי עם המגזר העסקי-פרטי ועם ארגוני החברה האזרחית המייצגים אוכלוסיות וקהילות. בד בבד עם עליית תפיסה זו, היא נתקלת בביקורת על ההשטחה של קונפליקטים מעמדיים וכמאפשרת למדינה להסיר מעצמה אחריות לעובדים.] שיהוו מסגרות מבניות המאפשרות פיתוח כלכלי ראוי. כך לדוגמה, בשונה מהשיח הסוציאליסטי "המסורתי", שיח הכלכלה החברתית מכיר ביזמות עסקית כמנוף לפיתוח, ולא רק כמקור בלתי נמנע ל"קלקול חברתי". כך או כך, כלכלה חברתית רואה עצמה מקדמת כלכלה של הוגנות, סולידאריות חברתית וקיימוּת סביבתית.

 

תרגומן של הנחות מוצא אלו למעשים מציב בראש סדר היום של הפיתוח הראוי את האוכלוסיות והסביבה המקומית, על עושרן וייחודן מכאן, ועל צרכיהן וזכויותיהן מכאן. במילים אחרות: כמ"מ מזהה את המקומיות כעוגן גיאוגרפי וחברתי העשיר במשאבים, על אף שלעתים קרובות אלו הם מאפיינים חברתיים ותרבותיים שאינן נתפסים בדרך כלל כ"הון" אלא כחיסרון, ואפילו כמכשול לפיתוח מודרני. עוד מתייחסת המקומיות לזכות ולבעלות של האוכלוסיות המקומיות על "המקום" ולזכותן ליהנות מפֵרות הפיתוח שלו. דגש זה חיוני במיוחד ביחס לקהילות ולאוכלוסיות החיות בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל, לאור סיטואציה בה תכניות הפיתוח מתעצבות במרכז ומניחות אסטרטגיות פיתוח המבוססות על ייבוא הון ואנשים מהמרכז. אסטרטגיית פיתוח זו מניחה שהאוכלוסיות המקומיות תתפתחנה כפועל יוצא של פיתוח המרכז, ועל כן רוב מאמצי הפיתוח מושקעים ב"משיכת אוכלוסיות חזקות מהמרכז". אלא ששוב, פיתוח ראוי צריך לתת תשובה חיובית לשאלה: האם הפיתוח תורם לרווחתן של אוכלוסיות מקומיות ושל הסביבה באופן מקיים? האתגר של פיתוח ראוי הוא המידה בה מעוגנות תכניות הפיתוח במקומי: בפעילות כלכלית, חברתית ותרבותית כמו גם בסביבה המקומית; ובמידה שהן עונות על עקרונות של צדק חברתי וסביבתי.

 

 

"הדלי הדולף"

ההתמקדות ב"מקומי" הופכת את הכמ"מ להצעה משמעותית לפיתוח שאינו מניח ש"הטוב" יגיע תמיד ממקום אחר – עם מפעלי התעשייה, עם רשתות המלונות או בעקבות התמריצים המיוחדים הניתנים לאותן אוכלוסיות איכותיות. כמ"מ מתמודדת עם השלכות של מדיניוּת זו ומתמקדת במצבים בהם מדיניות הפיתוח "מלמעלה-למטה" גורמת לכך שהמשאבים המיובאים עוברים "דרך" הפריפריה מבלי ש"המקום" נהנה מהם, או שהתושבים המקומיים נהנים מחלקים זעומים בלבד מהמשאבים שלכאורה יועדו לטובתם. יתר על כן, פעמים רבות הם אף משלמים מחירים חברתיים, סביבתיים ואחרים. הגדרת בעיית הפיתוח סביב שאלת בריחת המשאבים מיוצגת על-ידי ארגון The new economics foundation (nef) הבריטי באמצעות הדימוי של דלי דולף: מצב בו השקעות גדולות של הרשויות בפיתוח אזורי פריפריה אינן מגיעות לנמענים המוצהרים של תכניות הפיתוח (האוכלוסיות המקומיות), או שהן סובלות מ"זרימת יתר" המתבטאת בזרימה של המשאבים אל מחוץ ל"מקום". לרוב, כיוון הזרימה הוא חזרה אל המרכז ואל המשקיעים הגדולים. שני המצבים – המצב בו השקעות אינן מגיעות למקום או שהן ממשיכות הלאה אל מחוצה לו – גורמים לתופעה הבעייתית המוכרת היטב: משאבים רבים מושקעים בפיתוח, אך מצבן של אוכלוסיות מקומיות אינו משתפר ולפעמים אף מורע.

 

nef מציירים את המצב באמצעות ציורים פשוטים אלה. המצב הבעייתי הראשון אותו הזכרנו, מתואר כך:

 

איור 1: המטריה והמשפך

                     

 

זוהי תמונת המצב כשמשאבים מופנים לעבר מקום מסוים, תהא זו שכונה, עיירה, עיר כמו ירוחם או אזור כמו הנגב. כמו בדימוי של המטרייה, קיימים תהליכים מבניים הגורמים לכך שהמשאבים "נשפכים לצדדים" – לקבלני ביצוע ארציים הממוקמים מחוץ למקום ולגורמים אחרים, באופן שרק טיפות בודדות מתוך המשאבים ניתזים ומגיעים לתושבים המקומיים. השאיפה של כמ"מ היא להפוך את המטרייה למשפך: לגרום לכך שאותם הסדרים מבניים יגרמו לתהליך הפוך, כלומר, יפנו את המשאבים המגיעים במסגרת הפיתוח לעבר המקום. שינוי כזה יכול להתרחש למשל על-ידי מתן העדפה ממשלתית לרכש מקומי, או הוצאת חוזי ביצוע לפעילות תשתית לגורמים עסקיים מקומיים-קטנים והעדפתם על פני קבלנים ארציים גדולים או חברות טרנס-לאומיות. התייחסות מפורטת לדפוסי העסקת עובדים, ובכלל זה חיוב מעסיקים חיצוניים בעריכת הכשרות מקומיות ובניית הון אנושי מקומי, היא דוגמה לאסטרטגיה נוספת המקדמת את הפיכת המטריה למשפך.

 

המצב הבעייתי השני אותו הזכרנו מיוצג על-ידי הדלי הדולף, מצב בו המשאבים הזורמים לאזור ממשיכים הלאה ודולפים דרך חורים. המקומי מסומל על-ידי nef באמצעות הדימוי של הדלי באופן הבא:

 

איור 2: הדלי הדולף

                       

              

                   

 

 

במלים אחרות, הבעיה אינה רק שמעט כסף נכנס ליישוב, אלא גם טיב המסלול שבו הוא ממשיך לזרום. מה שקובע את המשך הזרימה הם התנאים המבניים כמו גם ההתנהלות ברמה המקומית: התושבים, בעלי העסקים והמגזר הציבורי. כסף שמשולם כשכר לתושבי האזור יספק תעסוקה ורווחה, בעוד שכסף שיוצא אל מחוץ לאזור (קנייה מקבלנים חיצוניים) מפסיק לתמוך בפעילות הכלכלית המקומית. שאלת המפתח היא איך גורמים לכמה שיותר משאבים בכלל ולכסף בפרט להישאר בדלי: למשל, כיצד גורמים לו "להסתובב" יותר פעמים בכלכלה המקומית לפני שהוא דולף החוצה וכך להכפיל או לשלש את התרומה והתמורה שלו לכלכלה המקומית.

 

איור 3: תעלות ההשקיה

                      

  

 

יתר על כן, כלכלה תוססת, על פי תפיסת הכמ"מ, נבחנת בכך שהון הנכנס לאזור יניע או "ישקה" פעילות כלכלית רחבה יותר (דימוי תעלות ההשקיה בתמונה) שתביא רווחה לאוכלוסייה רחבה ככל האפשר. פעילות כלכלית-קהילתית-מקומית תבטיח, כך אנו מאמינים, לא רק "צמיחה" כלכלית אלא גם חוסן קהילתי וצדק חברתי, אזרחות פעילה של תושבים מקומיים ותפיסה עשירה יותר של איכות חיים.

 

הנחות המוצא של כמ"מ

כמ"מ מבוססת על חמש הנחות מוצא. ראשית, פיתוח מבוסס על שלושה מעגלים שלובים זה בזה: המעגל הכלכלי, החברתי והסביבתי. פיתוח של האחד חייב לקחת בחשבון את השני. שנית, פיתוח נכון יהיה תמיד מעוגן ב"מקום" ובמקומי – בסביבה ובאוכלוסיות התושבים, כמו גם במאפיינים הייחודיים ובעושר המקומי שלהן. מקומיות משמעה להיות חלק ממרקם סביבתי-חברתי הנושא עִמו ידע, תפיסת זהות ובעלות על המקום. "מקומיות" היא תהליך ותפיסת עולם המעודדת פיתוח ראוי ולא תנאי גיאוגרפי, וככזאת היא אינה מותנית בשרטוט ובהגדרה רשמית של גבולות השתייכות. הגדרת המקומיות יכולה להיות על בסיס השתייכות קהילתית גיאוגרפית וזהותית, או להשתנות בהקשרים שונים. כמ"מ יכולה להתפרש על פני רחוב, שכונה ובהקשרים מסוימים על פני אזור שלם. להתכוונות אל המקומי נלווית אזהרה: הסכנה הגדולה של "המקומיות" היא הנטייה להסתגרות והדרה – נטיות שעלולות להוביל לקיפאון ולדעיכה כלכלית וחברתית. לכן, תנאי לפיתוח כלכלי-קהילתי הוא המזיגה בין טיפוח מקומיות לצד פתיחות וקבלה שיעודדו התחדשות, למידה וסובלנות.

 

שלישית, כלכלה מקומית מקיימת מעודדת רב גוניות. פיתוח כמ"מ מכוון לקדם את הרווחה הכלכלית והחברתית של הקהילות המקומיות. בשונה מתפיסת הפיתוח המקובלת, תפיסת הפיתוח של כמ"מ מכירה ואף מעודדת מגוון רחב של הגדרות תרבותיות וחברתיות למושג "רווחה" בהתאם לאמונותיהן וערכיהן של קהילות אלו. חשוב להכיר במתח הקיים בין סובלנות וקבלה של תרבויות מקומיות לבין מהלכים המאפשרים קיום מסורות דכאניות, בעיקר כלפי נשים. אין משמעותה של מקומיות וכיבוד מסורות מקומיות סובלנות כלפי הדרה ופוגענוּת.

 

רביעית, שילוב הוא תנאי לפיתוח כלכלי-מקומי-מקיים. בכדי שתוכל להתפתח כמ"מ יש צורך ביצירת מערכת ממוסדת התומכת במיזמים בודדים וממנפת אותם. מקיימת במובן זה משמע מקדמת פיתוח אזורי באופן המשלב בין קהילה, מיזמים עסקיים ומערכת שלטונית, ואינה מתמצה במיזם הבודד. מכאן נובע, כי בלב הפיתוח הכמ"מי עומדות שותפויות מקומיות ברמות שונות של מיסוד, בדמות התארגנות בעלי עניין מגוונים. שיתופי פעולה, קישוריות ורישות הכרחיים ליצירת מהלך של כמ"מ. השותפות בכמ"מ, לפיכך, אינה רק כלי עבודה אלא תשתית יסודית ליצירת פיתוח.

 

חמישית, בכדי לקדם פעילות כלכלית-מקומית-מקיימת יש צורך בגורם מתכלל ומתווך. מתוך ההנחה הקודמת נובעת הנחה זו: הקיימוּת של כלכלה מקומית תלויה בהבניה ובמיסוד של פונקציה "המחזיקה" נקודת מבט כוללת ורחבה של "המקום". תפקיד המתכלל הוא לעודד ולאפשר שיתופי פעולה מגוונים בקהילה, או בקהילות המקומיות. שאלת היחסים בין הרשויות המוניציפאליות לבין הגורם המתכלל כמ"מ היא שאלה מרכזית: האם הרשות המוניציפאלית היא המתכלל? האם צריך להקים ישות אוטונומית שתהיה משוחררת ממחויבויות פוליטיות שרשויות רבות שבויות בהן? האם ההתייחסות המתכללת מסתיימת בגבולות המוניציפאליים של היישוב, או מתייחסת לאזור רחב יותר? ומצד שני מה קורה כש"המקום" הוא שכונה בתוך עיר? התשובות מגוונות וקשורות קשר ישיר למאפיינים הייחודיים של כל מקום ומקום. [הקרן הקהילתית בטירת הכרמל, או מעברים במועצות האזוריות אשכול-מרחבים הם דוגמאות לפעילות תכלול כמ"מי.]

 

מבנה החוברת

הפרקים בחוברת ערוכים כמסע אל נבכי הכמ"מ. השותפים לכתיבת החוברת ניסו לתת תשובות לשאלות מפתח שונות בעשייה הכמ"מית, כאשר סדר הפרקים מתחלק קונספטואלית לשניים. פרקים 1-3 מתייחסים לשאלה: מה צריך בכדי לפתח כמ"מ? שאלה זו בתורה מובילה לשאלות נוספות: אילו כלים נדרשים? מי צריכים להיות מעורבים? ומה מאפיין את האנשים שיש לשלב בתהליך?

 

כלכלה מקומית מחייבת, קודם כול, הגדרה של ה"מקומי". אי לכך, זהו השלב הראשון בעבודת המיפוי שמתן יעקב גולן מפתח בפרק 1. ה"מקומי" לצורך העניין אינו רק הגדרה גיאוגרפית, אלא מוגדר ביחס לקהילה שבמוקד העניין שלנו. לאחר הגדרת ה"מקומי" מגיע שלב המיפוי, וגולן מציע לנו כלים לבצע זאת, ביניהם אימוץ מודל "הדלי הדולף" ככלי מיפוי. בנוסף, לאור הנחת המוצא לעיל לפיה פיתוח מבוסס על שלושה מעגלים שלובים – כלכלי, חברתי וסביבתי – המיפוי צריך לשלב היבטים כלכליים, סביבתיים וחברתיים. גולן מדגים זאת ומשלב בדיון מגוון הצעות לשאלות אפשריות למיפוי.

 

חלק מהתשובה לשאלה "מה צריך?" נוגעת גם לשאלה "את מי צריכים?" לשם קידום כמ"מ. בפרק 2 אורי פינטו מציג בפנינו את דמות "המתכלל" - the facilitator שנוכחותו, או נוכחותה, חיוניים להצלחת תהליכי תכנון ופיתוח מקומיים לאור ריבוי הגורמים והמגזרים המעורבים. גורמים אלו צריכים לפעול בסינרגיה בכדי לממש בצורה הטובה ביותר את שלל מרכיבי המערכת ומנופי הצמיחה שלה – הון כלכלי, הון אנושי, הון חברתי, הון סביבתי ועוד. המתכלל הוא שמאפשר את יצירת השותפויות הנדרשות לפיתוח כמ"מ. בהקשר של כמ"מ יש למתכלל יתרון מרכזי נוסף: בהיותו משוחרר מהתבוננות ברמת המיקרו הוא מסוגל לראות את המאקרו, את "הדלי" על הזרימות בתוכו וה"חורים" שיש לסתום. פינטו מתאר מאפיינים אלו ואחרים של עבודת התכלול ומדגים מניסיונו בירוחם ובמקומות אחרים בהם מופעלת תכנית "עיר בשינוי".

 

אם עניינינו בשחקנים המובילים תהליכי בניית כמ"מ בפרט, ותהליכי שינוי בכלל, לא ניתן להמעיט בחשיבות של תפקיד המנהיגות בהובלת שינויים ורעיונות חדשים. בפרק 3 יצחק (קיקי) אהרנוביץ מתמקד במאפיינים של "מנהיגות מעצבת", כלומר, כזו שאינה מקבלת את הנורמות הקיימות במערכת אלא מעצבת אותן מחדש, ולפיכך נדרשת ליצירת השינוי התודעתי והשינוי המעשי שבבסיס הכמ"מ. שני מאפיינים של מנהיגות שלדעתו רלוונטיים במיוחד בהקשר הכמ"מי הם יכולת ראייה רחבה והובלה בתנאים ובמציאות מורכבים. אהרונוביץ מציג דוגמאות מירוחם ומטירת כרמל המראות כיצד המאפיינים הללו באו לידי ביטוי בהובלת השינויים שהתחוללו בישובים אלו.

 

פרקים 4-8 מתייחסים לשאלה: כיצד עושים כמ"מ? שאלות נוספות העולות בהקשר זה: אילו מודלים רלוונטיים לכמ"מ קיימים בישראל ומה ניתן ללמוד מהנעשה בחו"ל? אילו עקרונות מנחים את העבודה הכמ"מית? באילו כלים נשתמש? באילו מדדים? ואיזו מדיניות לאומית נדרשת לקידום כמ"מ?

 

בפרק 4 רייפי גולדמן פותח צוהר אל עולם ההתארגנות הקואופרטיבית כצורת התארגנות שמנוהלת על-ידי הקהילה ומותאמת לאינטרסים ולמשאבים שלה, המודל הקואופרטיבי מהווה יסוד מרכזי בעיצוב כלכלה מקומית. בין היתר, הקואופרטיב יוצר הזדמנויות חדשות לתעסוקה, תורם להעצמת החברים בו, מגדיל את נכסי הקהילה ומרחיב את התרבות הדמוקרטית. גולדמן סוקר שורה של דוגמאות להתארגנות קואופרטיבית בארץ וכן את הפוטנציאל הגדול הטמון במודל, כפי שניתן ללמוד מהנעשה בחו"ל.

 

הקואופרטיב הוא גם אסטרטגיה לקידום תעסוקה הוגנת – אחת מארבע שסוקרת גילי ברוך בפרק 5. תעסוקה הוגנת כעיקרון מנחה אמנם אינה ייחודית לכמ"מ, אך היא חלק בלתי נפרד משיח של פיתוח כלכלי ראוי. יתר על כן, הגמישות שמתאפשרת במיזמים מקומיים, הייחודיים לקהילה החיה במקום, יוצרת הזדמנויות תעסוקה מותאמות לצרכי העובדים. יחד עם זאת, המפגש בין שיח זכויות אוניברסאלי לצרכים ותרבות מקומיים, עלול ליצור לא מעט מתחים בקידום תעסוקה הוגנת במסגרת כמ"מ.

 

בפרק 6  ערן בוכלצב מציג מבוא למנוע מרכזי של כמ"מ: כלים למימון ואופני התנהלות פיננסית חלופיים. ההתמודדות מול המערכת הפיננסית הממוסדת בישראל היא חסם מרכזי לפיתוח מקומי – ובפרט לפיתוח מקומי הנסמך, בין היתר, על עסקים קטנים. הצורך במערכות מימון ואשראי חלופיות הביא להתפתחות מודלים המתייחסים למשאבים, ולכסף בראשם, כמוצרים שיש להנגיש לאוכלוסיות מגוונות, או כמוצרים חברתיים שהקהילה יכולה להעמיד לטובת תהליכי פיתוח כלכלי שיקדמו חבריה. בוכלצב מביא דוגמאות מישראל ומחו"ל ליישומים אפשריים של מודלים אלו. האתגר הוא לנצל כלים פיננסיים ורגולטורים בכדי לעודד מסגרות אשראי ומימון חלופיות.

  

כלים אלו הם במוקד הדיון בפרק 7. גליה פיט נסמכת על המחויבות הפוליטית בישראל ובמדינות אחרות ב-OECD לחזק עסקים קטנים, ומציעה להקים נציבות ממשלתית לפיתוח יזמות וכלכלה מקומית בישראל. התפקיד המרכזי של הנציבות יהיה להתוות מדיניות תומכת בכלכלה המקומית באמצעות תמיכה בעסקים קטנים ובפעילות עסקית מקומית, וזאת על-ידי חקיקה, ייזום תכניות לחיזוק הכלכלה המקומית, פיתוח מדדים ועוד. בצד ההצעה לנציבות, פיט סוקרת גם שורה של פעולות שממשלת ישראל יכולה לבצע בטווח הקצר בכדי להסיר חסמים לפיתוח כמ"מ.

 

בהינתן מודלים, עקרונות וכלים לקידום כמ"מ, נותרה השאלה: כיצד למדוד פיתוח מקומי? בפרק 8 נדרש ערן דורון לסוגיה של מדדי פיתוח, ומוצא כי אלו נגזרים לרוב מתפיסה מסוימת של פיתוח ראוי. כך לדוגמה, המדד המרכזי בו מבצעים היום הערכה של רמת הפעילות הכלכלית – התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) – מודד רק עסקאות שנעשות בכסף. הוא אינו מבחין בין פעילות רצויה לבלתי רצויה והוא אינו מחשיב פעילויות הנעשות במגזר הביתי או ההתנדבותי. דורון בוחן מדדים חלופיים, שעשויים לתת אינדיקציה טובה יותר למידה בה אכן מתקיים פיתוח באזור, וזאת לפי פרמטרים של פיתוח אנושי וחברתי – ולא רק צמיחה כלכלית.

 

לבסוף, בנִספחים לחוברת ניתן למצוא רשימת מקורות לקריאה נוספת וכן דוגמה לכלי עבודה שפותח על-ידי תושבים שהשתתפו בפעילות כמ"מ בנגב. הכלי הוא מערך שאלות שימושיות לתכנון או ניתוח פרויקטים ברוח כמ"מ. גרסה ראשונית של השאלות הוכנה על-ידי קבוצת פעילי תעסוקה, תושבים במועצה האזורית אשכול, לקראת דיון שהם קיימו עם המועצה האזורית לגבי תכניות פיתוח שהמועצה הובילה. הצגת השאלות הפכה לכלי בעל עוצמה, הן לחשיבה עצמית אודות תובנות של כמ"מ בקרב השותפים לכתיבה, והן כחלק מעבודה קהילתית ופוליטית שמטרתה הכללת מרכיבים של פיתוח כמ"מ בכל פרויקט פיתוח מקומי.

 

 

לקריאת פרקים נוספים מהחוברת:

 

מבוא: כלכלה מקומית מקיימת – עבור מי ועבור מה? / מאת: דר' גילי ברוך וערן בוכלצב

פרק 1 - מיפוי ברוח כלכלה מקומית מקיימת / מאת: מתן יעקב גולן

פרק 2 - רישות ועבודת תכלול / מאת: אורי פינטו

פרק 3 - מקומה של מנהיגות בגישת הכלכלה המקומית המקיימת / מאת: יצחק (קיקי) אהרונוביץ

פרק 4 - התארגנות קואופרטיבית

פרק 5 - אדום וירוק – תעסוקה הוגנת וכלכלה מקומית מקיימת / מאת: דר' גילי ברוך

פרק 6 - מימון והתנהלות פיננסית אלטרנטיבית במסגרת כלכלה מקומית מקיימת / מאת: ערן בוכלצב

פרק 7 - קידום כלכלה מקומית – הצעות למדיניות / מאת: גליה פיט

פרק 8 - מדדים חלופיים לפיתוח / מאת: ערן דורון

 

לקריאת החוברת במלואה בפורמט PDF

 



כלכלה מקומית מקיימת
הרשמה לעדכונים
תחומי פעולה נוספים
מאמרים אחרונים
השותפים שלנו
שתיל - הקרן החדשה לישראל, דרך חברון 60/107 באר שבע | טלפון: 0732-445422 | דוא"ל: Galib@shatil.nif.org.il
כל הזכויות שמורות | מופעל על ידי מגוון אפקט