סיכום יום עיון – מטבעות קהילתיים ופתרונות אשראי יצירתיים לעסקים מקומיים
9 ביוני, 2013, מרכז בנג'יס, אוניברסיטת בן גוריון
יום העיון התקיים בהנחיית אדגר קמפרס - Edgar Kampers – מייסד ומנכ"ל ארגון QOIN, מומחה בעל שם עולמי לפתרון בעיות אשראי, וחילופי משאבים לעסקים מקומיים, ולניהול מערכות מטבע יצירתיות.

שטרות מקומיים
אדגר הציג בפנינו מטבעות מקומיים: ברקשייר מטבע מקומי בארה"ב שאף עובד עם בנקים מקומיים, בריקסטון, שטר אלקטרוני שאף זכה בפרס על עיצוב בלונדון, בריסוטל פאונד מטבע מקומי באזור בריסטול שאף ראש העיר מקבל את משכורתו במלואה במטבע זה, וכן לואיס פאונד וטוטנסט פאונד הנהוגים באזורים מסוימים באנגליה.
בעיית הדלי הדולף, כאשר הכסף מגיע לכלכלה שלנו, האנשים שגרים כאן, מקבלים כאן משכורת וקונים שירותים ומוצרים מעסקים מקומיים, הדלי מתמלא. כאשר אנשים קונים ברשתות הגדולות, הכסף לא נשאר בכלכלה המקומית, והדלי מתרוקן.

איך לעודד רכש מקומי של תושבים?
למשל כמו שנהוג בארץ עידוד כלכלת כחול-לבן.
הטלת מס על מוצרים מיובאים שניתן לייצר במקום. יבוא של מוצרים שלא ניתן לייצר במקום ייהנו מסבסוד. טכניקה טובה לפתח כלכלה אזורית בין תעשיות שאינן מתחרות אחת בשנייה.
עם מטבע קהילתי אפשר לייצר משהו דומה - מתן סבסוד על ייצוא מבלי לפגוע בכלכלות אחרות.
כלכלה = כסף X מהירות. בישראל 7% מהכסף מיוצר על ידי המדינה, השאר על ידי הבנקים.

רציונל המטבע הקהילתי
אני מקבל שכר, הולך למכולת ומשלם 100 ש"ח לבעל המכולת. 10% נשארים במקום, וכל השאר חוזר למרכז ולמיסוי. במטבע מקומי השאיפה להשאיר 20% במקום.
שני מודלים המציעים תמריץ להשארת ה 20% במקום:
1. קרדיט הדדי – ברטר
2. מטבע מקומי – מסתובב קצת בכלכלה המקומית, ואז יוצא שוב, במעבר מבריקסטון למשל לפאונד.

הדגמה ליחסי ברטר בין ארגונים – כולל עסקים, ארגונים חברתיים, בתי ספר וכיוב'
עסק של מוכר תפוחים מוכר ק"ג ב-5 ₪. נניח שכל שקל שווה נקודת זכות אחת, אם מכר 100 ק"ג יקבל קרדיט של 500 נקודות זכות.
מוכרת עוגות שקנתה את התפוחים מוכרת כל עוגה ב-20 ₪ וצוברת ייתרת נקודות ב"בנק".
חזרה למוכר התפוחים, הוא רוצה להקים חווה אקולוגית ומחפש קבלן שיבנה לו בקתה בסך 100,000 ₪ וכו'...
אנשים מתחילים לקנות ולמכור והרעיון הוא שמכניסים פנימה מיידית את מה שמוציאים משום שמשלמים על ה spare capacity - הכמות העודפת.
מייצרים רשת של משתתפים בסחר החליפין.

דוגמה לכך הוא מטבע wir בשוויץ המשמש לסליקה ואשראי. יש להם 80 אלף משתתפים עם מחזור של 2.3 מיליארד דולר. המטבע בשימוש בלעדי לקבוצת משתמשים מסוימת הביא לנאמנות בין עסקים קטנים שהגבירה את פעילותם הכלכלית.

בחזרה לדוגמת הברטר: האופה יכול לייצר 800 ככרות לחם, אך בשל הביקוש המוגבל מייצר רק 600 ככרות ביום. הרווח הנותר לו קטן יחסית והוא אינו מנצל את מלוא הפוטנציאל של התשתיות העומדות לרשותו. אם מצליח בעזרת התקשרויות עם עסקים אשר שותפים ל"בנק הברטר" להגיע ללקוחות חדשים המתחייבים לרכוש ממנו 200 ככרות מידי יום, למשל בתי ספר, הוא יכול להגדיל את ההכנסה באופן משמעותי. העלויות עולות רק במעט משום שרב ההוצאות כבר מחושבות בעלויות הראשוניות, ולכן הרווח מהייצור המקסימאלי עולה.

שלב נוסף – עידוד להוציא את הכסף על שירותים או מוצרים שנמצאים ברשת סחר החליפין. התנאי כמובן שהספק מוכן לקבל קרדיט של נקודות בבנק ולא כסף.
כל מי שמשתתף מרוויח יותר לקוחות וכך גם יותר כסף.
הנזילות העסקית משתפרת.
אפשר לראות כיצד רמת חייהם של המשתתפים משתפרת, מסעדות פורחות בעקבות מסלול כזה.
אפשר לראות הגדלת רווחים ב-10%-20% ולעיתים אפילו ב 100%!!

להתחלה של רשת מסוג זה ישנם כמה מודלים:

1. מודל הברטר
קבוצת עסקים שיש לה הרבה יתרות = פוטנציאל עסקי לא ממומש כמו: מלונות, עיתונים ועוד. אלו מהווים היזמים והמייסדים של היוזמה. הם מתחילים את סחר החליפין ומחליפים את כל מוצריהם באופן כזה.
ברוקר - יזם שרוצה להתעשר מעסק כזה משתף פעולה עם ארגונים שיש להם יתרות. הוא מוכר חברות ברשת ומקבל אחוזים על כל עסקה שעשה. למשל – שטח פרסום.
חברה רגילה יכולה לעשות 20% מהרווחים שלה מתוך הרשת הפנימית.
הברוקר מרוויח מתיווך העסקאות ויכול להרוויח לא מעט אם מרוויח 10% מכל עסקה, בכסף לאומי.
בדרך כלל לא יתנו לעסק לגדול מעל אחוזים מסוימים כדי לא ליצור בעיה בסחר החליפין.
לדוגמה, יועץ שמוכר את שירותיו לא יקבל קרדיט מהברוקר, רק דרך עסקאות. אך מוכר צמיגים יקבל כדי שאנשים יוכלו לקבל ממנו קרדיטים. כלומר מתן הקרדיט יהיה לספק שמוצריו בעלי ביקוש גבוה ברשת בפרט ובכלל.

2. מודל הקואופרטיב
מודל אחר יכול להתנהל כקואופרטיב – שוכרים את הברוקר, את הרכז והמשתתפים הם הבעלים. מודל זה קרוב יותר ברעיון למטבע קהילתי.
הם מקבלים חלק גדול בקרדיטים פנימיים, תשלום מיסים מתבצע במטבע לאומי, אך את רוב הכסף ניתן להוציא בקרדיטים פנימיים, אפילו 50%!
תשלום המיסים הכרחי ואף גוף או התקשרות כזו לא יכולה להיות פטורה ממיסים – יש אפשרות להסכים עם רשות המיסים על אופן הדיווח אך המיסים מחויבים.
קיים ויכוח בעולם סביב הסוגיה האם התשלום צריך להיות רק בכסף מקומי או מודל משולב עם כסף לאומי. למשל, תמורת כיכר לחם תקבל 5 מטבעות מקומיים ועוד 5 מטבעות בכסף לאומי. רשתות שמחייבות לבצע את כל המכירה בקרדיט מצליחות הרבה יותר.
אנחנו מדברים על שימוש עסקי. אולם ברגע שאתה מקבל קרדיט אתה יכול להשתמש בזה גם באופן פרטי ולא רק עסקי. כך שאתה יכול להעביר לבני ביתך או דווקא לטובת העובדים בעסק.
האם אפשר לשלם שכר במטבע מקומי? אפשר לכתוב את זה בחוזה? אסור בשום אופן לחייב אדם לקבל שכר במטבע חליפי. בישראל יש לבדוק מה אפשרי, מה כדאי או חייבים לרשום בחוזה.
ברוקר – תלוי אם מחליטים שלוקח 10% מכל מכירה או מכל קניה או גם וגם. זו שאלה מרכזית.
ברב הרשתות אפשר לראות שהניהול של העסקים אינו גבוה במיוחד, הם נכנסים לרשת מראש, ולכן תפקידו של הברוקר חשוב כל כך, בשל כך אנו מעודדים את הכיוון של קואופרטיב ושל ניהול דמוקרטי.
אם תיקח קהילה מבוססת יחסית והם יוצרים ביניהם הסכמות למשל הנחה של 10% לכל המשתתפים כדי לייצר נאמנות. מה אתה דעתך? יש לייצר נאמנות בדרכים אחרות. בהצגת המודל האחרון אתייחס לכך.

3. מודל מטבע מקומי - הסבר של בריקסטון פאונד
מודל של עסק לצרכן: יש החזר במודל זה של 10-40%
מתמקד בחנויות קטנות ומקומיות, רצוי לחבר לזה תו או תג מזהה.
העלאת כמות הקרדיט בבריקסטון מעודדת את פעילות המערכת ווזה מה ששואפים לעשות.
עוד דרך להגדיל את הקרדיט – חשבוניות לא לתשלום, מערכת נכיון צ'קים.
עוד דרך – מתן הלוואה. לא נעשה במערכת חליפין רגילה אך אפשר ללמוד זאת.
נניח שיש לנו ריבית הפוכה בסוף כל חודש – אני חייב לשלם 10% מהקרדיט לקופה. זהו תמריץ לעסק לנצל את הקרדיטים שלו לפני סוף החודש. בקואופרטיב אפשר לראות ולהחליט מה עושים עם הכסף שעובר לקופה, אולי להפנות לפעילות קהילתית.
כמו חברות האשראי – מעודדות אותך לעשות הרבה עסקאות ומעל סכום מסוים אתה משוחרר מתשלום עבור הכרטיס.
קהילת עסקים – איך אפשר ליצור רשת בה נוכל לתמוך זה בזה. המטרה היא לא להקטין צרכנות אלא להגדיל את הצרכנות המקומית.
האתגר הגדול הוא ליצור קשר עם היזמים, האנשים שפועלים בשטח ולא להישאר רק ברמה של המתעניינים או של הארגונים הרוצים ליצור תשתית.
הצגת מערכת C3 
אנו מכניסים אפשרות של משא ומתן על מחיר בין חברות קטנות לגדולות שמחוץ למעגל לא אפשרי.
מודל מוסדות עוגן – יש הרבה מודלים באירופה המנסים ליישם אם כי יש לכך מגבלות חוקיות.
הכסף המצטבר בקופה מתוך העסקאות הנעשות בתוך המקום הופך לכסף שניתן לשימוש בהשקעות בחזרה או בעזרה לעסקים הנקלעים לקשיים.
קשה להתחיל במודל כזה. לכן אנו מציעים להתחיל במודל הדמוקרטי או בשלב הראשון שהוצע – של חליפין הדדי ואחר כך להתפתח עד שמגיעים לשלב של 3C.
במודל האחרון מנסים לייצר מצב שהארגונים הגדולים לא יתחרו עם השוק המקומי אך כן עם השוק הלאומי.

4. מודל נוסף, בארטר של תאגיד – שלב מתקדם
האנשים הטובים לעשות זאת¬- היו אנשי עסקים שידעו לעבוד אחד עם השני. צריך אנשי עסקים בצוות שמקים מהלך כזה בגלל שהם מכירים עסקים ומכירים את דרך העבודה שלהם.
צריך לעבוד עם ארגונים גדולים וחברות גדולות. משהו ש-QOIN נמנעים ממנו.
נדרשים כ-500 עסקים חברים כדי להתחיל לעבוד עם המודל הזה. WIR למשל לא פותחים את הרשת לחנויות רשת. לא רוצים חברות חיצוניות כי אז הם פוגעים בחנויות המקומיות. בריסטול כן מקבלת חנויות של רשתות – תנאי להצטרפות הוא העסקים המשלמים מס חברות ואשפה לרשות המקומית. העירייה למשל קונה את המזון ממסעדה מקומית שמסכימה לקבל את הבריסטול. צריך לדאוג לאיזון בין כמות הכנסות דרך מיסים ליכולת להוציא החוצה.
איך בריסטול הסכימה? שיח ציבורי סביב תנועת המעבר העלה את הצורך לסדר היום והביא את הפוליטיקה המקומית לאמץ לקבל רעיון כזה.
תוכנית פיתוח עירוני בבריקסטון גם אימצה חלק מהכיוונים האלה.
משנים תודעה ציבורית – הרבה דוגמאות מתחילות משחקנים מקומיים
דוגמאות של בנק הזמן בהולנד שמארגנות את מערכת ההחלפה - קוין. 18,000 אנשים מעורבים בבנק הזמן אבל זה יצר בעיה כי אנשים עשו משהו אחד ואחרי זה לא עשו כלום, אנחנו בקוין חשבנו שצריך לעשות פיילוטים כדי לייצר שינוי עמוק יותר. באזור כזה השתמשנו במערכת כדי להרחיב את שיעור ההתנדבות.
עבודה דומה נעשתה עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים בצורה של בנק הזמן. על ידי מערכת האשראי המקומי רצו ליצור אחריות חברתית של מעמד הביניים, ולעורר אותם לנתינה לטובת אנשים מוחלשים. רשויות מקומיות נתנו קרדיט לפעולות חברתיות שרצו לעודד.
השלב ההתחלתי הוא מורכב – זהו תהליך איטי. לא לחשוב רק על אשראי הדדי אלא להתחיל לחשוב רחב עם גופים רבים.

השלב הראשון – יש להגדיר מה המטרה הראשונית הכללית הרחבה. ולשאוף להגדרה מדויקת וממוקדת כולל לוח זמנים. יש להגדיר מיהם המשתמשים ומיהם בעלי העניין כדי לבנות את הקונספט. בשלב הבא נדרש תכנון המטבע – מכני, דינמי, אסתטי: דינמי – זה איך המערכת צריכה לעבוד, איפה ובאיזה טכנולוגיה ואיך יראה.
תצורות שונות של קיימות פיננסית – מערכת שתומכת בכסף חיצוני וצריך לדאוג למערכת שתוכל לייצר תמיכה לעצמה או מערכת שלא נתמכת בכספים מבחוץ או מתנדבים.

שיווק – עבודה של הפקה משותפת - Co-production – חיבור בין המערכות הציבוריות למערכות טכנולוגיות. מערכת תשלום אינטרנטית.
איך מתמודדים עם רמאות? נתקלו עד כה במקרים מעטים של רמאות. צריך לייצר מערכת ניהול שיודעת לעקוב אחרי חלק מהדברים, ארגון אדמיניסטרטיבי, מוניטורינג והערכה שעושים לך מבחוץ. מי סוחר עם מי, מחזור וכד'. בנוסף מוסיפים שאלונים, וכדאי לעבוד עם חוקרים על פיתוח השאלונים הללו. עושים פעם בשנה דיווח. מציאת מימון, הערכת אפשרויות.

השלב הבא - בניית המערכת
מבניית המערכת והפעלתה אפשר לעלות בסקאלה או לשכפל.
500 משתתפים זה המינימום. אין מקסימום עקרוני. הוא בהתאם למטרות של המערכת.
ביטקוין – זה אלגוריתם מצוין להעביר כסף בלי שאף אחד ידע.
המרכיב של הביטקויון הוא הפונקציונליות שלו ואנחנו צריכים להוסיף את הערכים האוניברסלים אליו.
ההשוואה הטובה היא מה שקרה לאינטרנט – מה שקרה לנייר הכתוב שהפך לאינטרנט. ואדגר מאמין שאותו הדבר יקרה למטבע ולכסף.
בנקים, חברות אשראי וחברות ביטוח נמצאות בפנים כדי לאפשר תמיכה
ככל שאתה ברור יותר ביעדים אפשר להשיג אותם יותר בקלות




כלכלה מקומית מקיימת
הרשמה לעדכונים
תחומי פעולה נוספים
מאמרים אחרונים
השותפים שלנו
שתיל - הקרן החדשה לישראל, דרך חברון 60/107 באר שבע | טלפון: 0732-445422 | דוא"ל: Galib@shatil.nif.org.il
כל הזכויות שמורות | מופעל על ידי מגוון אפקט